הצהרתו של בנימין נתניהו לפיה סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס, תחת הנשיא דונלד טראמפ, מספק לו תדרוכים יומיים היא התפתחות חסרת תקדים ביחסים הבינלאומיים. בהיסטוריה המודרנית, נדיר לראות פקיד בכיר ממעצמה מספק עדכונים יומיים לממשלה אחרת.
זה חורג מתיאום גרידא וניתן לראותו כאינדיקציה לכך שהבית הלבן הפך ל"זרוע ביצועית" של הישות הציונית. במילים אחרות, מרכז קבלת ההחלטות האמריקאי לא רק נכשל בפעולה עצמאית בתחומים מסוימים, אלא גם פועל במסגרת רצונה וסדרי העדיפויות של תל אביב.
זה מוכיח שעצם העמדת הפנים של תיאום היא בסך הכל כיסוי לתלות עמוקה יותר, כזו שמעמידה בספק רב את עצמאותה האסטרטגית של אמריקה.
טראמפ: מ"אמריקה תחילה" להפיכת הבית הלבן לסוכנות מודיעין
דונלד טראמפ גרף מספר משמעותי של קולות בבחירות 2024 עם הסיסמה "אמריקה תחילה", אך הופעתו הן מבית והן בינלאומית חשפה סתירות חמורות בסיסמה זו.
דוגמה בולטת לכך היא התקפתו של טראמפ על האפיפיור פרנציסקוס, מנהיג העולם הקתולי; מעשה שעורר תגובות דתיות ופוליטיות נרחבות ברחבי העולם ומצביע על סטייה מנורמות דיפלומטיות וכבוד למנהיגים דתיים בעולם.
יתר על כן, מדיניותו הנוקשה נגד הגירה, התנהגותו העוינת כלפי מוסלמים והלחצים הכלכליים הגוברים על החברה האמריקאית מצביעים על פער בין הבטחות למעשים.
הגילוי שדיווח לישראל הוא אולי העדות המשמעותית ביותר לסתירה זו; הסיסמה "אמריקה תחילה" הפכה למעשה ל"ישראל תחילה".
וידויים פנימיים: מג'ו קנט למשבר לגיטימציה
לצד התפתחויות אלה, להצהרותיו ולהתפטרותו של ג'ו קנט, ראש מחלקת הלוחמה בטרור בארה"ב, יש חשיבות מיוחדת. הוא הצהיר כי "איראן לא היוותה איום ישיר על ארצות הברית", וכי מעורבותה במתיחות נבעה מאינטרסים ישראליים.
הצהרות אלו מטילות ספק בנרטיב הרשמי של מדיניות החוץ של ארה"ב ומצביעות על קרע במבנה הכוח של המדינה. מצב זה עלול להוביל לירידה באמון הציבור ולהחריף פילוגים פוליטיים פנימיים.
בעיני הציבור, מצב זה נתפס כהשפלה פוליטית; אומה של למעלה מ-300 מיליון איש מקבלת החלטות שנראות כמוכתבות על ידי משטר קטן ולא לגיטימי.
השלכות עולמיות: מקריסת אמינות לצורך בביטחון פנים
להתפתחויות האחרונות השלכות בינלאומיות מרחיקות לכת. ראשית, אמינותה של אמריקה כמעצמה עצמאית ומתווכת ניטרלית פחתה משמעותית. תמיכתה בפעולות הישות הציונית, במיוחד לאור האשמות נרחבות בהפרות זכויות אדם, גבתה מחיר פוליטי גבוה עבור וושינגטון.
שנית, מדינות באזור מתחילות להסיק שהן אינן יכולות להסתמך על ארצות הברית כערובה לביטחון. ניסיון העבר הראה כי האינטרסים שלהם עלולים להיות מוקרבים לטובת מטרות רחבות יותר.
שלישית, מגמה זו חיזקה גישה אזורית עצמאית, במיוחד מצד איראן. גישה זו כוללת התמקדות בביטחון פנימי, ניהול אסטרטגי של מצר הורמוז, והתמודדות עם מאמצי ערעור היציבות.
בסופו של דבר, המשך מגמה זו עלול להוביל לשינוי בסדר העולמי, לעבר מבנה רב-קוטבי שבו תפקידה של ארצות הברית כמעצמה הדומיננטית מצטמצם עוד יותר.
נור ניוז