ההצהרות האחרונות של קאיה קאלאס, נציגת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, בנוגע לחוסר הסיוע מצד מדינות המפרץ בהתמודדות עם המלחמה ברוסיה, וסירובה לספק סיוע נוסף למדינות אלו, המתארות תמיכה זו כ"רחוב חד-סטרי" וקובעות כי "אנחנו יכולים לעשות יותר, אבל הבעיה היא שיש לנו בעיות ביטחון משלנו באירופה", העלו אתגר חדש להסתמכות האזור על כוחות חיצוניים. מעבר להדגשת המשבר הפנימי באירופה, עמדות אלו מדגישות את הצורך של מדינות האזור לשנות את גישתן לאינטגרציה אזורית. במשך שנים, מדינות ערב בדרום המפרץ ביקשו להבטיח את ביטחונן ולמלא תפקיד עולמי על ידי הסתמכות על ארצות הברית והתאמת עצמן למדיניותה. עם זאת, המציאות מראה כי הסתמכות זו לא רק כשלה בהבטחת ביטחון, אלא גם לכדה אותן במלכודת של עלויות כלכליות, חברתיות וביטחוניות מופרזות. מיליארדי הדולרים שהוצאו לתמיכה במדיניות ארה"ב, כולל ניהול מלחמה נגד איראן ומדינות אחרות באזור, פגעו במוניטין הבינלאומי של מדינות אלו. תלות זו בארצות הברית מנעה ממדינות ערב למלא תפקיד יעיל במשברים עולמיים, במיוחד לאור מלחמת אוקראינה ומשברי הביטחון במפרץ הערבי. דבריה של קאיה קאלאס על חוסר רצונה של אירופה לספק סיוע נוסף למדינות המפרץ משקפים מצב זה. בעוד שאירופה שלטה במשאבי הנפט והגז של האזור במשך שנים, תלותה בארצות הברית ובקבוצות ציוניות הוכיחה בבירור את חוסר יכולתה למלא תפקיד עצמאי בעניינים עולמיים. יחד עם זאת, מדינות ערב חייבות להבין שהסתמכות על כוחות חיצוניים לא רק שאינה מספקת ביטחון מתמשך, אלא גם חושפת אותן לאיומים חיצוניים מתמשכים ולחוסר אמון עולמי.
מפגן כוח או משבר בלב אירופה?
בנאומה התייחסה קאיה קאלאס לארבע שנות המלחמה באוקראינה, והדגישה את הצורך במאמצים גדולים יותר לשמירה על הביטחון האירופי. בעוד שעמדות אלה עשויות להיראות על פני השטח כמעידות על עוצמתה של אירופה, הן למעשה משקפות את חולשתה העמוקה לנוכח משברים עולמיים. בשל תלותה הצבאית והכלכלית בארצות הברית, אירופה חסרה למעשה כוח צבאי עצמאי, ותלות זו מונעת ממנה למלא תפקיד פעיל בענייני העולם.
במהלך מלחמת אוקראינה, אירופה לא רק נכשלה בנקיטת פעולה רצינית נגד רוסיה, אלא גם נכשלה בנקיטת פעולה החלטית לתמיכה במדינות ערב במשברים כמו מלחמת יום הכיפורים. חוסר מעש זה נובע לא רק מחולשתה הצבאית של אירופה, אלא גם ממדיניות כלכלית פגומה ותלותה הפוליטית בארצות הברית. היסוסה החוזר ונשנה של אירופה לגנות את התוקפנות של ארצות הברית וישראל חושף חולשות מהותיות בתוך האיחוד האירופי, ופוגעות באמינותו בזירה העולמית.
חולשת המדיניות האירופית והצורך באינטגרציה אזורית
הצהרותיה של קאיה קאלאס לא רק מדגישות את חוסר יכולתה של אירופה למלא תפקיד עולמי, אלא גם מאשררות מחדש את הצורך בשינוי פרספקטיבה בקרב מדינות האזור, ובמיוחד במפרץ הערבי. הצהרות אלה משקפות את המציאות שהסתמכות על כוחות חיצוניים, כמו ארצות הברית ואירופה, אינה רק אינה עולה בקנה אחד עם הבטחת ביטחונן של מדינות האזור, אלא גם הפכה למקור לחוסר אמון ומחלישה את הביטחון האזורי.
איראן הדגישה בעקביות את הצורך באינטגרציה אזורית ומאמינה כי מדינות האזור חייבות לשאוף להבטיח ביטחון בר-קיימא על ידי צמצום תלותן במעצמות זרות והסתמכות על יכולותיהן הפנימיות. איראן שאפה זה מכבר לבסס מודל ביטחון עצמאי באזור, שבו מדינות שכנות, באמצעות שיתוף פעולה ותיאום, מסייעות זו לזו ומתמודדות עם איומים חיצוניים.
אינטגרציה זו יכולה לספק פתרון בר-קיימא למשברים האזוריים והביטחוניים במפרץ הערבי. בהקשר זה, איראן לא רק הייתה שחקן מפתח, אלא גם הייתה זרז לטיפוח התקרבות ושיתוף פעולה זה ברמה האזורית. לכן, בעוד מדינות האזור מבקשות לאבטח ולייצב אותו, הסתכלות על יכולות מקומיות והתקרבות לשכנים, במקום להסתמך על כוחות חיצוניים, עשויה להיות הדרך הנכונה להבטחת הביטחון האזורי.
עימות עם המערב: הצורך להימנע מתלות באמריקה ובישראל
הצהרותיה של קאיה קאלאס, המתרחשות במקביל לביקורים של כמה פקידים אירופאים באזור, עשויות להוות סוג של לחץ פוליטי על מדינות ערב לצבור השפעה רבה יותר.
משברים כלכליים וחוסר במשאבים פיננסיים באירופה הניעו מדינות אלה לחפש משאבים חדשים במפרץ הערבי. מצב זה מדגים בבירור את חוסר יכולתה של אירופה למלא תפקיד יעיל בעניינים גלובליים.
מצד שני, הצהרות אלה מאשררות את הצורך באינטגרציה אזורית ומדגימות כי הסתמכות על המערב ועל מוסדות בינלאומיים אינה יכולה להוביל לביטחון בר-קיימא באזור. איראן הדגישה שוב ושוב את הצורך לסיים את התלות הביטחונית במעצמות זרות ולכונן סדר אזורי חדש. סדר חדש זה, שאיראן תשיג באמצעות התקרבות בין מדינות האזור, יסלול את הדרך ליציבות וביטחון גדולים יותר במפרץ הערבי.
נור ניוז