פעולות המשלחת הבחרינית באו"ם משקפות גישה מתואמת עם הפרויקט השאפתני של ארצות הברית וישראל לשנות את המסגרת המשפטית והפוליטית של המשבר. ניסיונה של בחריין לנצל את נשיאותה התורנית במועצת הביטחון כדי להעביר החלטה המצדיקה את השימוש בכוח במצרי הורמוז לא רק סותר את עקרון השכנות הטובה ואת המחויבויות האזוריות, אלא גם מהווה נורמליזציה וטייוח של התוקפנות הצבאית של ארה"ב נגד איראן. בהקשר זה, הטענה על צמצום של 90% ביצוא הנפט ממצרי הורמוז והעלאת החששות בנוגע לאספקת מזון למיליוני בני אדם נתפסות כחלק ממבצע פסיכולוגי שמטרתו לעורר מדינות אחרות ולהסיט את דעת הקהל משורש המשבר. בינתיים, התעלמות מהתקפות ארה"ב וישראל על איראן מעידה על אופיין המכוון של עמדות אלה.
שורש המשבר: מהגמוניה לחוסר יציבות מקיף
סקירת ההתפתחויות האזוריות מגלה כי שורשי המשברים הנוכחיים טמונים בדפוס ההתערבות וההגמוניה שנוקטות ארצות הברית וישראל. דפוס זה, המשתרע מעזה ולבנון ועד סוריה ועיראק, מייצג אסטרטגיה מקיפה לערעור היציבות באזור. העובדה שטענות על עוינות מוגבלת כלפי איראן אינן עולות בקנה אחד עם הראיות בשטח מצביעה על כך שהאזור כולו הפך למטרה של פרויקט רחב יותר של שליטה וביזה. מנקודת מבט זו, כל עמדה אנטי-איראנית מצד מדינות האזור לא רק שלא תצליח להקל על המשבר, אלא גם תנרמל את התוקפנות וחוסר הביטחון על ידי הסטת תשומת הלב מהשורש. בנסיבות אלה, הסתמכות על הצהרות והצהרות של מועצת הביטחון, בעוד שחלק ניכר מהעולם מתנגד למדיניות ארה"ב וישראל, רק תחליש את המוסד במקום לתרום לפתרון.
שחיקת ההשפעה האמריקאית וקריסה של ההגמוניה הצבאית
התפתחויות בשטח ובזירה הפוליטית מצביעות על ירידה בכוח האסטרטגי האמריקאי. ירידה זו באה לידי ביטוי בצמצום מלאי טילי יירוט, בחוסר יכולת להתמודד עם יכולות המל"טים והטילים של איראן, ובהופעת פילוגים פנימיים במבנה השלטון של המדינה. דיווחים על צמצום מלאי הנשק של בעלות ברית מערביות ודיווחים על הכרה בכישלון הגישה הצבאית של פקידים ישראלים לשעבר מצביעים על שיתוק בשימוש בכלים צבאיים. יתר על כן, התפטרותם של כמה בכירים, ביקורת גלויה מצד חברי הסנאט ובית הנבחרים בנוגע להתנהלותו הלא שגרתית של הנשיא, ואפילו פיטוריהם של מנהיגים צבאיים בעיצומה של מלחמה, כל אלה מצביעים על פגם במבנה קבלת ההחלטות האמריקאי. התפתחויות אלו, יחד עם ההודאה בכישלון אסטרטגי, מראות כי הרעיון של כוח צבאי ואבסולוטי בלתי מנוצח דעך בהדרגה וכעת הוא חשוף לקריסה.
הזכות להגנה עצמית והצורך בהגדרה מחדש של הביטחון האזורי
על פי המשפט הבינלאומי ומגילת האו"ם, הזכות להגנה עצמית היא עיקרון יסוד, ואיראן מאשרת זכות זו אל מול כל תוקפנות. ניהול מצר הורמוז כנתיב מים אסטרטגי חיוני להבטחת הביטחון הלאומי והאזורי. עם זאת, חלק מהמדינות באזור בחרו בדרך עימותית על ידי מסירת בסיסיהן ומרחבן האווירי לכוחות זרים, וסבלו מההשלכות. לעומת זאת, גישה מקומית יותר לביטחון ופחות הסתמכות על גורמים בינלאומיים היא הדרך היחידה בת קיימא לצאת מהמשבר. ראיות מצביעות על כך שאפשרות צבאית לפתוח מחדש את מצר הורמוז אינה רק לא יעילה אלא גם תסלים את המתיחות. בסופו של דבר, שילוב הגורמים הצבאיים, הפוליטיים והכלכליים מצביע על כך שסיום המשבר תלוי בקבלת המציאות החדשה ובמעבר לעבר הסדרי ביטחון ממוקדים אזוריים.
נור ניוז