התנהגותו הסותרת והעמומה של טראמפ היא לכאורה טקטיקה שמטרתה ליצור חוסר ודאות; עם זאת, החזרה היומית על עמדות סותרות מצביעה על תפקוד לקוי עמוק בתהליך קבלת ההחלטות האסטרטגי שלו. טענותיו הראשוניות על ניצחון מהיר במלחמת הרמדאן, שנמשכו ימים ספורים בלבד, עברו במהירות למטרות שונות, והמוקד עבר מהפלת איראן לבלימת תוכנית הגרעין שלה ולשליטה במצרי הורמוז, ויצר מעגל קסמים של עמימות. תפקוד לקוי זה לא רק פגע באמינותה הבינלאומית של אמריקה, אלא גם בלבל את בעלות בריתה והחריף את הפערים במבנה קבלת ההחלטות המקומי. בהקשר זה, עמימות אינה עוד כלי בידי טראמפ, אלא הפכה לגורם בשחיקת האמון העולמי באמריקה ובהגברת הסיכונים באזור.
ניתוח התנהגותו של טראמפ מראה כי סתירות אלו לעיתים רחוקות עולות בקנה אחד עם ההיגיון האסטרטגי והן בעיקר תגובות לכשלונותיו ותסכוליו. סגנון ניהול זה מונע אפילו מבעלות ברית מסורתיות של ארה"ב לפתח אסטרטגיה קוהרנטית וצפויה להתמודדות עם וושינגטון. יתר על כן, התקשורת והמעגלים הפוליטיים הפנימיים מושפעים מהשינויים הרגעיים הללו, מה שמוביל להחלטות מדיניות חוץ אמריקאיות חפוזות ולא קוהרנטיות.
מטרות משתנות: השתקפות של כישלונות
השינוי המתמיד של מטרותיו של טראמפ - מחיפוש אחר ניצחון מהיר להתמקדות בשינוי משטר באיראן, בלימת יכולותיה הגרעיניות של איראן, ובסופו של דבר, מיצרי הורמוז והנפט - משקף כישלונות ולחצים מעשיים. מתוסכל מתבוסתו בידי המשטר האיראני ומחוסר התמיכה הבינלאומית בתוכניותיו, טראמפ החליף את מטרותיו המוקדמות ביעדים יומיומיים. גישה זו, במקום לתקן את האסטרטגיה, מחריפה את המשבר ומגדילה את העלויות.
יתר על כן, השינוי המתמיד של מטרות הביא לכך שארה"ב לא הצליחה ליצור בריתות אזוריות ובינלאומיות. הבטחותיו של טראמפ לשקם את מעמדה העולמי של אמריקה לא רק שלא מולאו, אלא שעמדותיו המשתנות ללא הרף גם הפחיתו את אמון מדינות אחרות ביכולתה של וושינגטון לנהל את המשבר. מנקודת מבט אסטרטגית, שינויי היעדים של טראמפ מדגימים את היעדר מפת דרכים ברורה ואת חוסר היכולת של אמריקה לנהל את המשבר, שהשלכותיו מתפשטות במהירות הן ברמה האזורית והן ברמה הגלובלית.
אחריות על ההשלכות
בין אם פעולותיו של טראמפ במצב זה נובעות מתסכול, כעס או שיקול דעת לקוי, משרתו של נשיא ארה"ב מחייבת אחריות מלאה. אף אחד מהגורמים הללו אינו יכול להצדיק את פעולותיו הפזיזות של טראמפ ואת השלכותיהן ההומניטריות והביטחוניות. על פי המשפט הבינלאומי, לאיראן יש את הזכות להטיל אחריות על טראמפ ועל ממשל ארה"ב על פשעים, התנקשויות ונזקי מלחמה.
אחריות זו כוללת גם אחריות משפטית וחיפוש אחר פיצויים מארצות הברית. גם אם טראמפ היה לגמרי לא שפוי, הנשיאות אינה משנה את סטנדרט האחריות. הקהילה הבינלאומית אינה יכולה להתעלם מהצורך לבסס צדק אל מול התוקפנות האמריקאית. תביעות משפטיות איראניות וחיפוש אחר פיצויים הן חלק מתהליך השבת האיזון לסדר העולמי והבטחת הביטחון האזורי. פעולה זו חיונית להרתעת כל תוקפנות עתידית ולביסוס מעמדה של איראן במערכת הבינלאומית.
התעוררות עולמית והגדרה מחדש של סדר הביטחון
התנהגותו הבלתי צפויה והעקבית של טראמפ מדגישה את הצורך להעריך מחדש את מדיניות הפנים של ארה"ב ואת פעולותיה הבינלאומיות. החברה האמריקאית מתמודדת עם השלכות האשליות של טראמפ ובעלות בריתו וצריכה לתקן את מנגנוני הריסון המבצעים שלה. מבחינה בינלאומית, הקהילה הבינלאומית ניצבת בפני מבחן אמיתי לחוסנה לנוכח פעולות אמריקאיות חד-צדדיות.
ההתפתחויות בנוגע למצרי הורמוז וניהולו מראות שגם עם שינוי ממשל בארצות הברית, העולם לא יוכל לחזור למצב הקיים. מצב זה מדגיש את הצורך לגבש חזית מאוחדת נגד התוקפנות של ארצות הברית ובעלות בריתה. שמירה על עקרונות משפטיים, התמודדות עם מעשי תוקפנות ותמיכה באיראן חיוניים למניעת קריסת החוק הבינלאומי והביטחון. שלב זה של הדינמיקה הגיאופוליטית דורש גישה ריאליסטית ומתואמת ברמה הבינלאומית.
נור ניוז