במהלך השנה האחרונה, טראמפ השתמש בעקביות בשפה מזלזלת כדי לתאר את אוקראינה כחסרת "קלפי טראמפ" במלחמה, ומרמז שהפתרון טמון פשוט בכניעה, ויתור על שטחים לרוסיה והעברת משאבים לארצות הברית. גישה זו ניכרת לא רק ברטוריקה שלו אלא גם במגעיו הישירים עם נשיא אוקראינה.
כעת, לעומת זאת, אותה גישה ניצבת בפני אתגר מול איראן. טראמפ נכנס לעימות עם איראן עם הרעיון של השגת ניצחון מהיר, אך האירועים הוכיחו אחרת. לאחר מספר שבועות בלבד, אין כל אינדיקציה להשגת היעדים הראשוניים, ויש סימנים ברורים להתרככות הרטוריקה ולשינוי בסדרי העדיפויות המדיניות. המעבר ממטרות כמו שינוי משטר ופירוק להתמקדות בנושאים כמו פתיחה מחדש של מיצרי הורמוז והוצאת הצהרות מעורפלות על משא ומתן מצביע על סוג של בלבול אסטרטגי. מצב זה מזכיר כמעט לחלוטין את הנסיבות שהוצגו בעבר לאוקראינה; ההבדל הפעם הוא שארצות הברית עצמה נמצאת במצב דומה.
מאזני כוחות משתנים בלוחמה מודרנית
בתפיסה הקלאסית, ארצות הברית, עם אוכלוסייתה הגדולה, עוצמתה הצבאית האדירה וכלכלתה העדיפה, מחזיקה ביתרונות מכריעים במאזן הכוחות. עם זאת, התפתחויות אחרונות הראו כי אינדיקטורים אלה אינם עוד הגורם הקובע במלחמות האסימטריות והרב-שכבתיות של ימינו.
המלחמה האחרונה הוכיחה כי כלי כוח מודרניים ממלאים תפקיד מרכזי בקביעת התוצאה. בהקשר זה, איראן, על ידי שימוש במערכת של אלמנטים ספציפיים, הצליחה לשנות את מאזן הכוחות לטובתה. התפתחות זו אינה רק שינוי טקטי, אלא אינדיקציה לשינוי אופי הכוח ברמה האזורית והעולמית כאחד. למעשה, מה שקרה הוא מעבר מיתרונות כמותיים לאיכותיים; גמישות, עומק אסטרטגי ויכולות ניהול משברים החליפו יתרונות מספריים גרידא.
אלמנטים של עליונותה של איראן במצרי הורמוז
עליונותה הנוכחית של איראן נובעת ממערכת של גורמים הקשורים זה בזה. ראשית, חוסנה הכלכלי והלכידות הפנימית שלה אפשרו לה לעמוד בפני התנגדות תחת לחץ. שנית, נוכחותה העממית האפקטיבית בשטח, המשמשת כמעין תמיכה חברתית, מחזקת את יכולת קבלת ההחלטות של איראן.
בחזית הצבאית, התקדמות משמעותית בטכנולוגיית טילים ורחפנים אפשרה לאיראן להגיב בצורה יעילה ומרתיעה לכל איום. יכולות אלו צברו חשיבות נוספת, במיוחד בהקשר של לוחמה אסימטרית. אולי הגורם המכריע ביותר הוא מיקומה הגיאואסטרטגי של איראן במצרי הורמוז. שליטתה בנקודת חסימה אנרגטית חיונית זו אפשרה לה למלא תפקיד מכריע בעניינים גלובליים.
הצהרותיו של טראמפ לפיהן ארצות הברית אינה אחראית לפתיחת המיצר מעידות על קבלה שבשתיקה של מציאות זו. יתר על כן, נוכחותה של רשת של גורמים בעלי ברית באזור והעלויות הגוברות של כל פעולה צבאית נגד איראן הגבילו למעשה את אפשרויותיה של ארצות הברית. דעת הקהל העולמית תרמה גם היא לגורמים אלו, וצמצמה עוד יותר את המרחב הבינלאומי הזמין לכל פעולה חד-צדדית.
מרכיבי עליונותה של איראן במצרי הורמוז
עליונותה הנוכחית של איראן נובעת משילוב של גורמים הקשורים זה בזה. ראשית, חוסנה הכלכלי והלכידות הפנימית שלה אפשרו לה לעמוד בלחץ. שנית, תמיכתה העממית הפעילה מחזקת את יכולת קבלת ההחלטות שלה.
בחזית הצבאית, התקדמות משמעותית ביכולות טילים ומזל"טים אפשרה לאיראן להגיב בצורה יעילה ומרתיעה לכל איום. יכולות אלו הפכו חיוניות עוד יותר, במיוחד בהקשר של לוחמה אסימטרית. עם זאת, אולי הגורם החשוב ביותר הוא מיקומה הגיאואסטרטגי של איראן במצרי הורמוז. שליטתה בנקודת חסימה אנרגטית חיונית זו אפשרה לה למלא תפקיד מכריע בעניינים עולמיים.
הצהרותיו של טראמפ כי ארצות הברית אינה אחראית לפתיחת המצר מכירות במציאות זו באופן מרומז. יתר על כן, נוכחותה של רשת של גורמים בעלי ברית באזור והעלויות הגוברות של כל פעולה צבאית נגד איראן הגבילו למעשה את אפשרויותיה של אמריקה. דעת הקהל העולמית תרמה למצב זה, וצמצמה עוד יותר את המרחב הבינלאומי הזמין לפעולות חד-צדדיות.
אפשרויות מוגבלות ודילמה אסטרטגית
במצב הנוכחי, האפשרויות העומדות בפני אמריקה מוגבלות מתמיד. בעוד שהאפשרות הצבאית נותרה תיאורטית, היא ניצבת בפני מכשולים מעשיים משמעותיים. חציית מיצרי הורמוז לצורך ביצוע מבצע רחב היקף כרוכה באתגרים מבצעיים מורכבים, וכל חדירה קרקעית תיתקל בתגובה חזקה מצד איראן. אפילו תרחישים כמו תפיסת מיקומים אסטרטגיים לא רק אינם מבטיחים הצלחה אלא עלולים גם להוביל לאבידות כבדות ולפגיעה במוניטין של איראן. איראן, מצידה, הכריזה על נכונותה להתמודד עם כל התרחישים, תוך הדגשת הצורך לסיים את המלחמה בתנאיה.
בהקשר זה, טראמפ מוצא את עצמו במצב שבו כל החלטה שיקבל עלולה להיות בעלת השלכות חמורות. המשך המלחמה או הרחבתה צפויים לעורר יוזמות חדשות מצד איראן ובעלות בריתה, דבר שעלול לשנות את הדינמיקה האזורית ואף הגלובלית.
מצד שני, קבלת תנאיה של איראן, למרות העלות הפוליטית הגבוהה עבור טראמפ, היא האפשרות הזולה ביותר לחילוץ מהמשבר בהשוואה לאפשרויות האחרות. בנקודה זו, המבוי הסתום האסטרטגי מגיע לשיאו, שבו כל הדרכים מובילות בסופו של דבר, בצורה כזו או אחרת, לקבלה של המציאות החדשה.
נור ניוז