Get Aוקפנות המחודשת והמשותפת של ארצות הברית ומשטר הציונים נגד איראן – דווקא בעיצומם של משאים ומתנים פוליטיים – אין לה משמעות מלבד קדימות של היגיון הכוח והאכזריות על פני דיפלומטיה ודיאלוג. בעת שערוצים דיפלומטיים היו עסוקים באינטנסיביות בהתייעצויות ובעיצוב מסגרות להשגת הסכם והבנה, פתיחת חזית חדשה ויוזמת פעולה צבאית תוקפנית משמעותה למעשה העדפת מנגנונים אלימים. עם זאת, מה שמעלה פעולה זו מעל לרמה של מתיחות צבאית גרידא, הוא אופן התקיפה ומטרותיה: התמקדות במרקם העירוני ובתשתיות אזרחיות. למרות שטראמפ דיבר בעבר על "מכה מוגבלת", מה שהתרחש בפועל בשטח היה פגיעה במתקנים כמו בית ספר יסודי לבנות, בית חולים ומרכזי מגורים.
התקיפה על בית ספר יסודי לבנות במינאב, שהביאה למותם ולפציעתם של יותר מ-180 תלמידות, כמו גם ההסתערות על בית החולים גנדי והפגיעה בילודים המאושפזים שם, אינה "טעות נלווית", אלא סימן לכניסה לשלב מסוכן של לוחמה אורבנית – שלב שבו הגבול בין החזית הצבאית לחיי היומיום של האנשים מיטשטש למעשה. במשפט ההומניטרי הבין-לאומי, העיקרון המבחין בין מטרות צבאיות ואזרחיות הוא כלל יסוד – המעוגן באמנות ז'נבה – האוסר על תקיפת בתי ספר ומרכזים רפואיים. מיקומים אלה הם לא רק אזרחיים, אלא הם גם זוכים להגנה מיוחדת.
לוחמה אורבנית – במיוחד כשהיא מלווה בהפצצת אזורי מגורים ותשתיות חיוניות – מטילה את העלות הכבדה ביותר על אזרחים. בתי ספר ובתי חולים הם סמלים של חיים ועתיד; פגיעה בהם אינה הרס של בניין בלבד, אלא מכה בביטחון הפסיכולוגי של חברה ובעתידו של דור שחייב להיות מוגן מפני אלימות. חוויות מרות, כולל פשעיהם של הציונים במשך שנתיים בהריגת אנשים חסרי הגנה בעזה, הראו שהאויב מבקש לעשות נורמליזציה לפשעים כאלה, ובהסתמך על רטוריקה פשיסטית, מנסה להציג מעשי זוועה אלה כטבעיים ובלתי נמנעים.
בנסיבות כאלה, שתיקה או תגובות מעורפלות מצד גופים בין-לאומיים עלולות לתרום בשוגג להמשך מגמה זו. האומות המאוחדות, ובמיוחד מועצת הביטחון של האו"ם, נושאות באחריות להשתמש במנגנונים שלהן כדי לעצור התקפות על אזרחים, להקים הפסקת אש מיידית ולשלוח משלחות חקירה עצמאיות. בית הדין הפלילי הבין-לאומי יכול גם הוא, במסגרת סמכותו, לפעול לבחינת האחריות האפשרית של המעורבים בתקיפת מטרות אזרחיות.
מצד שני, הניסיון הוכיח שהרצון הפוליטי של ממשלות מעוצב לעתים קרובות תחת לחץ של דעת הקהל. כיום, לדעת הקהל העולמית, לתקשורת, לאקדמאים ולמוסדות החברה האזרחית תפקיד מכריע. אם תקיפות על בתי ספר ובתי חולים לא ייתקלו בתגובה עולמית רחבה, קיים סיכון שהתנהגות כזו תהפוך לחלק מנורמליזציה של סכסוכים אזוריים – מצב שיהיו לו השלכות חמורות לא רק על איראן, אלא על המערכת הבין-לאומית כולה.
מה שמתחולל כעת הוא מבחן היסטורי לסדר המשפטי העולמי. האם העקרונות שנקבעו לאחר האסונות של המאה העשרים כדי להגן על אזרחים עדיין בעלי תוקף אפקטיבי? או שהם דוהים מול חישובים פוליטיים? אם תגובת העולם לפגיעה בילדים בבתי ספר ובילודים בבתי חולים אינה נחושה ומבוססת על החוק, המושג "חסינות אזרחית" יתרוקן בהדרגה מתוכנו.
כשחיי אדם – במיוחד של ילדים, ילודים ואזרחים – נפגעים תחת הריסותיה של תוקפנות בוטה ואכזרית, אחריותה של הקהילה הבין-לאומית מוכפלת: להפסיק לאלתר את ההתקפות על מטרות אזרחיות, להבטיח גישה לסיוע הומניטרי, ולגנות את הצד שהפר את כללי היסוד של האנושות. הגנה על תלמידות בית ספר ועל ילודים חולים המאושפזים במרכזים רפואיים אינה עמדה פוליטית, אלא החובה המוסרית והמשפטית המינימלית של הקהילה הבין-לאומית.
נור ניוז