ניסיון המשא ומתן שקדם למלחמת שנים עשר הימים הוכיח כי דיאלוג והיערכות יכולים להתקיים בו זמנית. באותה תקופה, ערוצי התקשורת נותרו פעילים, הוחלפו מסרים, וחלק מההערכות הצביעו על אפשרות להכיל את המשבר. עם זאת, ברמות אחרות, התפתחויות בשטח החלו להתגבש. המלחמה לא נבעה מוואקום דיפלומטי, אלא מהתרחשות בו זמנית של משא ומתן והכנות ביטחוניות. כיום, האווירה סביב המשא ומתן מזכירה את אותו מצב עמום.
לאחר סיום הסבב השלישי של שיחות ז'נבה, שתיקתה הבולטת של ארצות הברית, יחד עם הצהרות חיוביות יחסית מעומאן ואיראן, משכו את תשומת ליבם של אנליסטים. שתיקה זו אינה יכולה להיחשב אדישות או היסוס בלבד. במשברים ביטחוניים רבים, ירידה בהצהרות רשמיות מעידה על מעבר בשיח מהתקשורת לרמת הביטחון; שלב שבו מקבלי ההחלטות מעדיפים לשמור על שיח ציבורי יציב כדי להימנע מהגבלת מרחב התמרון שלהם באפשרויות הבאות.
בהקשר זה, הודעת מחלקת המדינה האמריקאית על הנפקת היתרי יציאה לאזרחים אמריקאים שאינם חיוניים בישראל היא יותר מצעד מנהלי בלבד. היתרים אלה מונפקים בדרך כלל כאשר רמת הערכת הסיכון עולה והסבירות לתרחישים בלתי צפויים נחשבת חמורה. צעד זה, יחד עם אינדיקטורים של מוכנות פנימית בשטחים הכבושים, כולל ההוראה לפתוח מחדש מקלטים באזורים מסוימים, מציירים תמונה של מצב "זהירות". אין בכך בהכרח כדי להצביע על החלטה סופית לפעול, אך הדבר מרמז על כך שאפשרויות בסיכון גבוה נשקלות ברצינות.
דליפות מידע ממוקדות ואמצעי זהירות, כגון הוצאת כוחות מיותרים, נחשבים כחלק מהמעבר בקבלת ההחלטות מתחום התקשורת לתחום המבצעי בספרות הביטחונית. דפוס זה אינו מרמז בהכרח על תנועה בלתי נמנעת לעבר מלחמה, אך הוא מצביע על כך שתהליך קבלת ההחלטות נכנס לשלב רגיש יותר.
בינתיים, ביקורו המהיר של שר החוץ העומאני בוושינגטון ופגישתו עם ג'יי.די. ואנס, ולא עם מרקו רוביו, מקבלים משמעות מיוחדת. בחירת רמת פגישה זו משקפת ניסיון להשפיע ישירות על המעגל הפנימי של הנשיא. כאשר הדיפלומטיה נלקחת לרמת סגן הנשיא, הנוטה להתנגד למלחמה, המטרה היא בדרך כלל לתקן הערכות ולהפחית את הסבירות לחישוב שגוי. כאשר מידע פוטנציאלי זורם בערוצים שונים, לעיתים עם הטיות אזוריות, תפקידו של מתווך כמו עומאן מתעצם בהעברת הערכות שונות ובהתרעה מפני השלכות בלתי מכוונות.
סיכון חמור בסביבה כזו הוא קבלת החלטות המבוססות על תפיסה מוטעית של רצונו או יכולותיו של הצד השני. אם תתבסס בוושינגטון האמונה שניתן לנקוט בפעולה מוגבלת מבלי להסלים את המשבר, הסיכון לחישוב שגוי יגדל. זאת למרות הצהרותיה הקודמות של איראן לפיהן לא תראה כל פעולה מוגבלת נגדה כמוגבלת, וכי היא תגיב במסגרת רחבה יותר. פער זה בהגדרת המונח "מוגבל" עלול להפוך לנקודת מחלוקת שקשה לנהל.
מצד שני, האפשרות של מתקפה מקדימה ישראלית נותרה בבחינה; תרחיש שיכול לאפשר לארצות הברית לבסס מרחק ראשוני. עם זאת, גם בתרחיש זה, פתיחת המקלטים והגברת מצב הכוננות מצביעים על כך שמקבלי ההחלטות בישראל שוקלים גם את ההשלכות ההדדיות ומודעים לסכנות של הסלמת הסכסוך.
באופן כללי, יש לראות את ההתפתחויות האחרונות כראיה לכך שהמשבר נכנס לשלב רגיש יותר; שלב שבו המאמצים הדיפלומטיים נותרו יעילים, אך גם אמצעי ביטחון זהירים ננקטים. מצב זה אינו מסמל מלחמה קרובה, וגם לא שלום מתמשך, אלא שיווי משקל רעוע שבו ניהול הנרטיב, תיקון מידע שגוי ומניעת חישובים מוטעים הם בעלי חשיבות עליונה. ניסיון העבר הראה כי מלחמות יכולות לפעמים להתחיל לא בהחלטה סופית, אלא בחישובים מוטעים ואי הבנות של כוונות; מציאות זו מדגישה את הצורך בערנות מוגברת בשלב זה.
נור ניוז