ארבע שנות מלחמה גבו מחיר כבד מאירופה. לדברי אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, האיחוד האירופי סיפק לאוקראינה כ-200 מיליארד אירו מאז תחילת המלחמה, כולל 90 מיליארד אירו בהלוואות וחבילות סיוע חדשות הנמצאות בבחינה. הערכות בינלאומיות מצביעות על כך שעלות שיקום אוקראינה תגיע לכ-588 מיליארד דולר בעשור הקרוב.
עם זאת, השאלה הבסיסית נותרת בעינה: מהי מטרתם של משאבים כספיים עצומים אלה? עדויות מצביעות על כך שחלק משמעותי מכספים אלה נספג בקומפלקס הצבאי-תעשייתי המערבי, כאשר קרטלי הנשק האמריקאים והאירופאים מרוויחים רבות. זה מגיע בתקופה שבה אירופה מתמודדת עם אינפלציה, משבר אנרגיה ועוני הולך וגובר. משאבים שיכלו להיות מושקעים בהחייאת הכלכלה הנאבקת של היבשת הופנו למלחמת התשה בצורה של תמיכה ותשתיות צבאיות, ללא סיכוי לניצחון מכריע.
קריסת האיחוד האירופי ההדרגתית
מטרתה המוצהרת של אירופה בכניסתה למלחמה הייתה לחזק את הסולידריות הפנימית ולשפר את מעמדה הגיאופוליטי. עם זאת, אירועים הובילו להפך. חילוקי דעות פנימיים בנוגע לאישור חבילות סנקציות חדשות נגד רוסיה, התנגדות מצד חלק מהחברות להצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו, וכישלון בבניית קונצנזוס, כולם סימנים ברורים לפילוג בתוך האיחוד.
בשדה הקרב, עליונותה של רוסיה והמלחמה הממושכת החלישו את עמדת המשא ומתן של אירופה. סנקציות נרחבות לא רק מנעו את קריסת הכלכלה הרוסית, אלא שחלק מהלחץ גם הוקטן על ידי הסתמכות על קשרים כלכליים חדשים בתוך המערכת הטרנס-מערבית. לעומת זאת, תלותה של אירופה בארצות הברית גדלה, ועלויות האנרגיה והביטחון שלה עלו בחדות.
בזירה הדיפלומטית, תפקידו של האיחוד האירופי צומצם להוצאת הצהרות פוליטיות, והוא כבר אינו ממלא תפקיד מכריע במשוואות בינלאומיות מרכזיות. הפעלת מנגנוני ענישה, עמדות סותרות במשברים עולמיים והתאמה מלאה למדיניות וושינגטון החריפו את משבר הלגיטימציה של בריסל ופגעו באמינותה.
אירופה: מכשול להסכם או תומך בשלום?
אירופה מדברת רשמית על פתרון דיפלומטי, אך פעולותיה מציירות תמונה שונה. רוברטה מיטסולה, נשיאת הפרלמנט האירופי, הבהירה כי אירופה לא תאפשר לרוסיה להשיג שום הישגים במשא ומתן הפוליטי. עמדות אלה מראות כי בריסל רואה בכל הסכם המאחד את הישגי מוסקבה בשטח מנוגד למטרותיה.
בהקשר זה, אפילו הצעות אמריקאיות לסיום המלחמה נתקלו בעמימות ובהיסוס מצד האירופאים. המשך הסנקציות, הוספת יחידים וחברות רוסים לרשימות שחורות והניסיון להעביר חבילות סנקציות חדשות מצביעים על העדפה ל"לחץ מתמשך" על פני "פתרון מהיר".
במקום לתרום לסיום המלחמה, גישה זו מובילה לשחיקה מתמשכת של הביטחון והכלכלה האירופית. נראה כי חלק מהאליטות האירופיות רואות בהמשך המשבר כלי לניהול בעיות פנימיות ולהקרנת לחצים חברתיים על העולם החיצון - אסטרטגיה שעלולה להיות לה השלכות ביטחוניות בלתי צפויות בטווח הבינוני.
טעויות במהלך המשך המלחמה
למרות אינדיקציות ברורות לעלויות המופרזות, אירופה ממשיכה להסלים את עמדתה. ההכרזה על חבילות סנקציות חדשות, הרחבת רשימת החברות והאנשים המוטלים עליהם סנקציות, והעלייה בתמיכה הצבאית, כל אלה מדגימים כי האסטרטגיה הרווחת בבריסל היא "הצלחה פוליטית באמצעות סנקציות".
עם זאת, המציאות היא שהכלכלה הרוסית, בניגוד לציפיות הראשוניות, לא קרסה. במקום זאת, היא הצליחה חלקית למתן את השפעות הסנקציות על ידי שינוי דפוסי הסחר שלה. לעומת זאת, אירופה נאלצה לרכוש אנרגיה וציוד בעלויות גבוהות יותר ומתמודדת עם לחץ נוסף על תקציביה הלאומיים.
בנסיבות אלה, המשך המלחמה לא רק שלא מצליח להביא ניצחון ברור לאירופה, אלא גם מאיים לשחוק עוד יותר את הונה החברתי והכלכלי. ללא הערכה אסטרטגית מחודשת, מעמדה של אירופה עלול לרדת משחקן עולמי משפיע לשחקן שולי בסדר הבינלאומי החדש.
נור ניוז