בעוד שטראמפ דיבר על "כוחו של הצבא האמריקאי" וטען כי הרס את יכולותיה הגרעיניות של איראן במלחמה בת שנים עשר יום, כמה מחברי קונגרס יצאו מאולם הבית, ושלחו מסר ברור של אי-הסכמתם. במקביל, התעקשותם של דמויות כמו ג'ון טון על הצורך להתייעץ עם הקונגרס לפני כל פעולה צבאית הדגימה את היעדר קונצנזוס ברור, אפילו בתוך המפלגה הרפובליקנית, בנוגע לכניסה לסכסוך חדש.
סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק מצביע על כך ש-70% מהאמריקאים מתנגדים לפעולה צבאית נגד איראן, בעוד שרק 18% תומכים בה. סקר של אוניברסיטת מרילנד מאשר שרק אחד מכל חמישה אמריקאים תומך בתקיפה, וכי רוב הדמוקרטים והעצמאיים, ואפילו 60% מהרפובליקנים, מתנגדים או סקפטיים. נתונים אלה מצביעים על כך שהחברה האמריקאית אינה מוכנה עוד לאמץ הרפתקאות יקרות.
יתר על כן, התנגדותם של גנרלים בכירים לאופציה הצבאית מצביעה על פגם במבנה קבלת ההחלטות הביטחוניות האמריקאית - פער המגדיל את העלות הפוליטית של כל פעולה חפוזה עבור הבית הלבן.
דעת הקהל: מכשול למלחמה
טראמפ ניסה להשפיע על דעת הקהל על ידי הדגשת איומי הטילים של איראן וקידום טענות לזכויות אדם; אולם, הנתונים בשטח מגלים את ההפך. שבעים אחוז מהאמריקאים מאמינים כי על הנשיא לקבל את אישור הקונגרס לפני כל פעולה צבאית, דבר המעיד על קריאה מחודשת לפיקוח משפטי על החלטות מלחמה.
בהקשר זה, 25 ארגונים אמריקאים, כולל המרכז למדיניות בינלאומית, J Street, Fair Foreign Policy והמועצה הלאומית האיראנית-אמריקאית, קראו לתמיכה בהחלטות המאשרות מלחמה נגד איראן. תנועה אזרחית זו מצביעה על ירידה בתמיכה הציבורית באפשרות הצבאית.
מנקודת מבט אסטרטגית, מצב זה משקף את תפיסת הציבור לגבי מחירי המלחמה, אשר לא רק אינה מבטיחה את הביטחון האמריקאי אלא גם עלולה להוביל להתפשטות המשבר ברחבי האזור ואף מעבר לו. ברחבי העולם, קבוצות דעת קהל רבות רואות בישראל כאיום העיקרי על היציבות האזורית ומהססות להצטרף למלחמה נגד איראן, דבר המעיד על היחלשות הכוח הרך האמריקאי.
אזהרות יקרות וסיכון לחישוב שגוי
התעקשותו של טראמפ על פרסום אזהרות חוזרות ונשנות כדי לאלץ את איראן להיכנע במשא ומתן לא רק שלא השיגה תוצאות, אלא, לדברי כמה גורמים אמריקאים, הובילה ל"עקשנות איראנית" מפתיעה. מדיניות הלחץ המקסימלית הזו מגבירה את הסיכון לחישוב שגוי.
אזהרות חוזרות ונשנות יכולות לחזק את אמונתה של טהרן כי מתקפה קרובה; בנסיבות כאלה, הסבירות למתקפה מקדימה או לתגובה אזורית רחבה יותר עולה. זהו התרחיש שרבים באליטה האמריקאית חוששים ממנו: סכסוך לא רצוי שיצא משליטה.
במילים אחרות, יריביו הפנימיים של טראמפ חוששים שמדיניות אגרסיבית תגרור את ארצות הברית לסחרור של מתח עם השלכות מרחיקות לכת ובלתי צפויות.
המציאות בשטח: הרתעה הדדית
בניגוד לתפיסות מסוימות, המציאות בשטח מדגימה שאף צד לא יהיה חסין ממלחמת שליחים. גורמים צבאיים איראניים הבהירו כי כל שימוש בבסיסים, מכ"מים או יכולות לוגיסטיות של מדינות אחרות נגד איראן ייחשב להשתתפות בתוקפנות ויהיה מטרה לגיטימית.
מסר מרתיע זה גרם לממשלות אזוריות רבות להיזהר מכל "התקפה מוגבלת", שכן ניסיון העבר הראה כי מושג הלוחמה המוגבלת אינו מעשי כמעט בסביבות ביטחוניות מורכבות. כל סכסוך עלול להסלים במהירות ולאיים על תשתיות קריטיות.
על פי המשפט הבינלאומי, מתן סיוע צבאי או לוגיסטי לתוקפן עלול לחשוף את המדינה המארחת לאמצעי נגד הגנתיים לגיטימיים. שיקולים משפטיים וביטחוניים אלה הגבילו את היקף התמיכה האזורית באפשרות הצבאית.
בנסיבות אלה, נראה כי דיפלומטיה היא האפשרות היחידה בעלות נמוכה ורציונלית העומדת בפני וושינגטון. זה נכון במיוחד בהתחשב בכך שרוב החברה האמריקאית מהססת גם היא ליזום מלחמה חדשה ומבקרת את השלכות היחסים ללא תנאי עם ישראל. המסקנה האסטרטגית היא שהרתעה איראנית, פילוגים פנימיים בארצות הברית ושיקולים משפטיים ואזוריים - כולם הגבילו את מגוון האפשרויות הצבאיות העומדות לרשות טראמפ.
נור ניוז