כיצד הודאתו של ויטאקר חותרת תחת האסטרטגיה של טראמפ?

בראיון לפוקס ניוז, הצהיר סטיב ויטקופף כי "טראמפ מופתע מהתנגדות האיראנים", והביע את תדהמתו מעקשנותם. משפט קצר זה נושא מסר אסטרטגי. אם נשיא ארה"ב מופתע מהתנגדותה של איראן, פירוש הדבר שההערכה הראשונית של קמפיין הלחץ התבססה על הנחת יסוד שגויה.
התרחיש של טראמפ התבסס על הרעיון שלחץ מקסימלי, קמפיין אזורי רחב, איומים צבאיים וסנקציות מוגברות יאלצו בסופו של דבר את איראן לסגת. כעת, הודאתו של שליחו המיוחד חשפה למעשה את כשלון התוכנית הזו והדגימה את חוסר התוחלת שלה. כאשר אדריכל קמפיין הלחץ מדבר על כישלונה, הוא למעשה שרף פרויקט שנבנה על הדיכוטומיה של "מלחמה או כניעה".
משא ומתן לשם משא ומתן: כלי לערעור
במשך שני העשורים האחרונים, הגישה המערבית הדומיננטית לסוגיית הגרעין התבססה על "משא ומתן לשם משא ומתן" ועיכוב זמן - תהליך שתוכנן עם סנקציות מתמשכות ואווירת איום, שמטרתה לערער את הכלכלה והחברה של איראן. כיום, ניתן לנתח בהקשר זה את השימוש במונחים כמו "דד-ליין" או "התקפה מוגבלת".
עם זאת, ההבדל בין המצב הנוכחי לעבר טמון בעובדה שטהראן, תוך הדגשת עקרון המשא ומתן, לא תיגרר לפעולות בלתי ניתנות להשגה. ניסיונה של אמריקה בהפרת התחייבויותיה הראה כי משא ומתן ללא ערבויות מעשיות הוא בסך הכל חזרה על אותו מעגל של שחיקה. יתר על כן, הודאתו של ויטאקר כי לחץ לא רק לא השיג תוצאות אלא גם ערעור על חישובי הצד השני מעידה עוד יותר על כך.
זכויות שחייבות להיות מוחשיות
האסטרטגיה של איראן מבוססת על העיקרון שמשא ומתן הוא אמצעי להשגת זכויות. זכויות אלו מעוגנות באמנה בדבר אי הפצת נשק גרעיני ובהסכם הגרעין עם איראן, כולל הזכות להעשרה, גישה לטכנולוגיה גרעינית למטרות שלום, והסרת סנקציות עם ערבויות אמינות.
משא ומתן כדאי רק כאשר מימוש זכויות אלו קרוב וניתן להשגה. אם הישגים נדחים לעתיד לא ברור, אין הצדקה להמשיך בדרך זו. כעת, הכדור נמצא במגרש של אמריקה כדי להראות האם היא תנטוש את אסטרטגיית לחץ ההתשה או תמשיך להסתמך על אותה טעות בחישוב.
הרתעה יעילה: משלים לדיפלומטיה
ההכרה של איראן בהפתעתו של טראמפ מהתנגדותה שולחת מסר נוסף: לא רק שהלחץ המקסימלי לא היה יעיל, אלא שהוא גם חיזק את הלכידות הפנימית של איראן והגביר את הסתמכותה על הרתעה. טהרן מוכנה לחלוטין לכל תרחיש במסגרת מאמציה הדיפלומטיים ומדגישה כי לכל טעות בחישוב עלולות להיות השלכות מעבר לציפיות הראשוניות.
בנסיבות אלה, תרחישים כמו "מתקפה מוגבלת" מאיימים על חוסר יציבות אזורית נרחבת ועל השלכות כלכליות חמורות, במקום לשמש רק כאמצעי להשגת הישגים פוליטיים. הבחירה של וושינגטון ברורה: לכבד את זכויותיה של איראן ולנוע לעבר הסכם מאוזן, או להתמיד במודל שבכירים אמריקאים תיארו כבלתי יעיל.