נוכחותה של נושאת המסוקים הרוסית "סטובסקי" במחוז הימי הראשון של צבא איראן בבנדר עבאס, והתרגיל הימי המשותף שאירחה הרפובליקה האסלאמית של איראן, ניתנים לניתוח בהקשר של אסטרטגיה לשיפור הביטחון האזורי במים הסובבים. תרגיל זה, שתוכנן בהשתתפות יחידות ימיות ואוויריות משתי המדינות, שואף לשפר את הביטחון הימי בים עומאן ובצפון האוקיינוס ההודי.
תרגיל זה מתקיים בתקופה בה חיל הים האיראני כבר ערך תרגיל עצמאי במצרי הורמוז. המפגש של שני אירועים אלה מצייר תמונה של ארכיטקטורת ביטחון רב-שכבתית, המבוססת על כוח מקומי ומתרחבת לעבר אינטגרציה אזורית.
המסר המרכזי של גישה זו הוא שביטחון אזורי אינו נקבע עוד על ידי כלי שיט חוצי גבולות, אלא על ידי יכולות מקומיות ורצון משותף של גורמים חופיים. שינוי פרדיגמה זה מאתגר את מאזן הכוחות המסורתי המבוסס על נוכחות ישירה של ארצות הברית.
ההתקרבות האסטרטגית בין טהרן למוסקבה
לא ניתן לנתח את התרגילים הימיים האחרונים במנותק מההקשר הרחב יותר של היחסים בין טהרן למוסקבה. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, במסגרת הסכם אסטרטגי בן 20 שנה, מקיף מגוון רחב של תחומים כלכליים, אנרגיה, תחבורה וטכנולוגיים. במקביל לתרגילים אלה, נחתמו מסמכים ומזכרי הבנות בין שני הצדדים בתחומי התקנים, מחקר נפט ושיתוף פעולה חברתי. הרחבת תחנות הכוח הגרעיניות של איראן נמצאת גם היא על סדר היום.
ההשקעה הרוסית הנרחבת במגזרי הנפט והגז של איראן, וההסכמים הקשורים למסדרון ראשט-אסטארה, מדגימים כי היחסים בין שתי המדינות אינם מוגבלים לתחום הצבאי, אלא מהווים התקרבות רב-ממדית. יש לראות בתרגילים הימיים את הזרוע הביטחונית של התקרבות זו.
בתקופה שבה המערב מבקש לזרוע מחלוקת בין שכנותיו באמצעות סנקציות, לחץ כלכלי ולוחמה פסיכולוגית, ההתקרבות בין טהרן למוסקבה משמשת כעדות להתנגדות לאסטרטגיה של בידוד אזורי. שיתוף פעולה זה שולח מסר מרתיע לגורמים המאמינים כי ביטחון אזורי תלוי בנוכחותם של כוחות זרים.
ביטחון כאבן פינה של התקרבות אזורית
האסטרטגיה המוצהרת של איראן בשנים האחרונות הייתה להדגיש את הסדר האזורי וליצור קשר עם שכנותיה. יוזמת השלום הורמוז והשתתפותה הפעילה במנגנונים אזוריים משקפות גישה זו, הטוענת כי ביטחון צריך להינתן על ידי מדינות האזור ולטובתן.
מערב אסיה מתמודדת עם איומים כמו טרור, התערבות זרה ומשברים מבניים. בהקשר זה, ביטחון הוא תנאי הכרחי לכל התקרבות כלכלית וחברתית. ניתן לראות את התרגיל הימי המשותף האחרון בין איראן לרוסיה כדוגמה מעשית לביטחון שיתופי המתמקד בשיתוף פעולה ולא בתחרות.
חברותה של איראן בארגונים כמו ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי וקבוצת BRICS, כמו גם מעורבותה המתרחבת עם האיחוד הכלכלי האירו-אסייתי, מצביעים על כך שטהראן שואפת לבסס את מעמדה ברשת של הסדרים ביטחוניים וכלכליים מתפתחים. ניתן להעריך את התרגיל הימי האחרון במסגרת זו.
דעיכת החד-צדדיות ומאזן הכוח הימי המשתנה
ההתפתחויות הנוכחיות מצביעות על מעבר הדרגתי ממערכת חד-צדדית למבנה רב-קוטבי. במקביל, הנוכחות הבולטת של מנגנונים כמו קבוצת BRICS וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי בתחומי הביטחון והכלכלה מצביעה על הגדרה מחדש של מאזן הכוחות העולמי.
התרגילים הימיים האיראניים-רוסיים והתנועות הימיות האמריקאיות באזור בו זמנית נושאות מסר סמלי: עידן הדומיננטיות הימית של ארה"ב על הביטחון הימי מתקרב לסיומו, ושחקנים אזוריים מסוגלים לעצב מחדש את המשוואות על סמך כוחם האישי.
בסביבה זו, גם מושג ההרתעה השתנה. נוכחותם הפיזית של כלי שיט חוצי גבולות אינה מכרעת עוד; יכולות מקומיות, רשתות אסטרטגיות ובריתות אזוריות ממלאות כעת תפקיד מפתח. ניתן לראות את התרגילים המשותפים בין טהרן למוסקבה כחלק מתהליך של גיבוש מערכת המבוססת על ביטחון מקומי, שיתוף פעולה אזורי ורב-צדדיות.
נור ניוז