כלי תקשורת אזוריים ובינלאומיים, ובמיוחד CBS ו-Axios, תיארו את ההתפתחויות האחרונות כהתעצמות צבאית אמריקאית מסיבית וסדרה של אזהרות מילוליות מצד טראמפ ופקידים אמריקאים אחרים, מה שמרמז כי ארצות הברית קרובה יותר למלחמה גדולה במערב אסיה ממה שהציבור מבין. דיווחים על פריסות חיל האוויר, תדלוק מטוסים, טיסות סיוע ונכסי מודיעין באזור, יחד עם התעקשותם של פקידים אמריקאים שהצבא מוכן לפתוח בפעולות כבר בשבת, תרמו לעיצוב האקלים התקשורתי והנפשי באופן שגורם לאיראן להיראות פגיעה ביותר ומעורר חששות בקרב הציבור האמריקאי ובעלות ברית אזוריות. עם זאת, ניתוח מדוקדק יותר של התנהגות הצדדים ומטרותיהם מגלה כי הפגנת כוח זו אינה בהכרח הקדמה למלחמה, אלא אסטרטגיית "תותח צ'כוב" במדיניות צבאית-דיפלומטית: אספקת הכלים והיכולות הדרושים להפעלת לחץ וכפייה על הצד השני מבלי לירות ירייה אחת. אם טראמפ היה בטוח שהוא יכול להוציא את הוויתורים הרצויים מאיראן באמצעות מתקפה מהירה, מוגבלת וניתנת לשליטה, הוא היה מבצע אחת מזמן. אך ספקות רציניים לגבי תגובת איראן, ההשלכות האזוריות וההשפעה על בעלות הברית הובילו את ארצות הברית להתמקד בעיקר בתצוגות כוח צבאי ולחץ תקשורתי, ולדחות החלטה סופית.
השיחות העקיפות שנערכו ביום שלישי בז'נבה, אשר דווחו עליהן, מצביעות על דרך אפשרית עבור ארצות הברית לדיאלוג ופשרה מבלי לפנות למלחמה. המשך השיחות יאפשר לטראמפ לטעון שהן הישג כדי להצדיק "אי לחימה" אם הן יניבו תוצאות מינימליות, ולהפגין הצלחה ברורה לנוכח איומים צבאיים, תוך שמירה על יומרה של הרתעה ושליטה במשבר.
התנהגותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן במשבר הנוכחי הייתה עד כה הרתעה יעילה ותכליתית. הצהרותיו המפורשות של המנהיג העליון בתגובה למערכה הצבאית של ארה"ב, במקביל לתרגילי משמרות המהפכה האיראניים, הראו כי בעוד שאיראן אינה רוצה ליזום מלחמה, היא גם הדגישה את יכולתה ונכונותה להגיב לכל פעולה צבאית פוטנציאלית. מלבד אישור נחישותה של איראן, פעולות אלו הגבירו מאוד את אי הוודאות ואת עלויות קבלת ההחלטות עבור וושינגטון, מה שהוביל את טראמפ ובני בריתו למסקנה שכל פעולה תוקפנית עלולות להיות בעלות השלכות בלתי צפויות.
גם לישראל תפקיד מורכב ומכריע במשוואה זו. תל אביב, המזהירה מפני מעורבות חיזבאללה וכוחות אחרים הנתמכים על ידי איראן, מבקשת להגביר את הלחץ על וושינגטון לנקוט בפעולה מוגבלת או בקנה מידה גדול. במקביל, ישראל מתכוונת להגן על עצמה מפני תגמול איראני פוטנציאלי על ידי פיתוח מערכות הגנה רב-שכבתיות, טילי יירוט ומערכות לייזר. עם זאת, כל פעולה חד-צדדית או חפוזה מצד ישראל עלולה לפגוע באיזון האזורי השברירי, להציב את ארצות הברית במצב חירום ולהטיל תנאים מורכבים ולא רצויים על האזור.
בהתחשב בפעולותיהן של שלושת הצדדים העיקריים, כמו גם בצעדים היעילים שננקטו על ידי גורמים אזוריים ובינלאומיים בעלי השפעה אחרים במשבר הנוכחי, ניתן לסווג את מהלך האירועים הסביר לשלושה תרחישים: לחץ מתמשך ללא מלחמה, פעולה מוגבלת וסמלית, או הסלמה או תקרית בסיכון גבוה.
במקרה של לחץ מתמשך ללא מלחמה, ארצות הברית תמשיך באיומיה ובגיוס כוחותיה, איראן תדגים את יכולות ההרתעה שלה, והמשא ומתן הגרעיני יישאר פתוח, תוך התמקדות בדרך של התערבות מינימלית. בתרחיש זה, טראמפ יכול לטעון להצלחה יחסית ולהישג פוליטי מבלי לירות ירייה אחת, ואיראן תשמור על יכולת ההרתעה שלה מבלי להיסחף.
אם וושינגטון תרצה להמשיך ב"הפגנת הכוח" שלה, היא עשויה לנקוט בצעדים סמליים מוגבלים, כגון ביצוע פעולות סייבר או מודיעין מוגבלות, כדי לשכנע את דעת הקהל ובעלות בריתה שארצות הברית מוכנה לפעול מבלי להיכנס למלחמה בקנה מידה כולל. תרחיש זה יבחן באופן סמלי את יכולת ההרתעה של איראן וידגים את כוחה של ארה"ב.
כל פעולה עצמאית או טעות בחישוב מצד ישראל, עימות בלתי צפוי בין שני הצדדים, או אירוע לא רצוי בשטח עלולים להוביל להסלמה מסוכנת, ולהפוך את האיזון השברירי לסכסוך של ממש. במקרה זה, לא ארצות הברית מוכנה למלחמה בקנה מידה כולל, וגם לא איראן רוצה ליזום אחת, אך הלחץ המעשי גובר עד כדי כך שהחלטות חירום ותגובות בלתי צפויות הופכות לאפשריות.
באקלים מורכב זה, הגורם המכריע יהיה האיזון בין איום להרתעה לבין המסלול הדיפלומטי. על ידי הדגמת יכולתה להגיב מבלי לחצות את הקווים האדומים של ארה"ב, איראן מונעת החלטה סופית על מלחמה; ארצות הברית שואפת להישגים פוליטיים ואזוריים באמצעות הצגת יכולותיה ואיומים תקשורתיים; וישראל ממשיכה להפעיל לחץ על המשוואה באמצעות איום בפעולה חד-צדדית. התוצאה הסופית היא שהמצב על סף הסלמה למשבר, אך גישה תגובתית והרתעה הדדית נותרות הדרך השולטת.
ההתפתחויות האחרונות במערב אסיה מראות כי האזור חווה מצב בו זמנית של לחץ, הרתעה ומעורבות זהירה. ארצות הברית, באמצעות התעצמותה הצבאית ואיומיה התקשורתיים, שואפת להשיג הישגים פוליטיים ואזוריים באמצעות תצוגות כוח ולחץ. עם זאת, חוסר הוודאות בנוגע לתגובתה של איראן והשלכותיה האזוריות עיכב את ההחלטה לצאת למלחמה. באמצעות הרתעה יעילה והצהרת נכונותה להגיב, איראן העלתה בחוכמה את מחיר כל תוקפנות עבור הצד השני, בעוד שיחות ז'נבה שמרו על נתיב המעורבות המינימלית והאפשרות להשגת הישגים פוליטיים פתוחים עבור ארצות הברית. ישראל, באמצעות עמדתה ההגנתית ואיומיה בפעולה חד-צדדית, סיבכה עוד יותר את המשוואה והגדילה את הסבירות לחישובים שגויים או לאירועים חמורים. בנסיבות אלה, הנוף האזורי נתון לאיזון עדין בין תצוגות כוח והרתעה לבין דיפלומטיה זהירה. הפתרון האופטימלי טמון בשמירה על לחץ במסגרת של הרתעה ומעורבות מבוקרת.
נור ניוז