הטענה של דמויות כמו רזה פהלווי על קיומם של "160,000 מסתננים" היא יותר טקטיקת לוחמה נרטיבית מאשר אינדיקציה לעוצמה ממשית בשטח. בלוגיקה אסטרטגית, כל טענה ביטחונית חייבת להיות מבוססת על עובדות; עם זאת, אין ראיות ליכולת כזו בנאומים, בהתכנסויות וברשתות הארגוניות.
מנקודת מבט של מדיניות חוץ, גם התזמון של טענות אלו עם ניסיונות לגייס תמיכה מדמויות כמו בנימין נתניהו ודונלד טראמפ הוא משמעותי. כאשר תנועה הטוענת לבסיס עממי מקומי קוראת למתקפה צבאית זרה, עולה סתירה מהותית: אם יש "צבא צללים", מדוע לנקוט באסטרטגיה של הסתמכות על התערבות זרה? סתירה זו מעבירה את הטענה מתחום המציאות לתחום הפעולות הפסיכולוגיות.
בהקשר זה, ניתן לראות את "צבא הצללים" כחלק מפרויקט רחב יותר ל"אבטחת איראן" בדעת הקהל המערבית; פרויקט שמטרתו להצדיק את המשך הסנקציות והלחץ הרב-שכבתי.
מג'ורג'טאון לקריסת הבריתות
סקירה של פגישת "ברית ג'ורג'טאון" מגלה שאפילו ההתכנסות המינימלית ביותר בין סיעות האופוזיציה השונות לא הייתה בת קיימא. בפגישה זו נכחו דמויות כמו חמיד אסמעיליון, שירין עבאדי, עלי כרימי, נזנין בונאדי, גולשיפטה פרחאני ומסיח אלינג'אד וחתמו על הצהרה משותפת. עם זאת, התכנסות זו נמשכה רק מספר ימים, וחילוקי דעות אסטרטגיים שחקו אותה במהירות מבפנים.
הקריסה המהירה של ברית כזו מעלה שאלות רציניות לגבי הלכידות לכאורה של "צבא הצללים" הזה. כיצד יכולה תנועה שאינה מסוגלת לשמור אפילו על רמת הבנה מינימלית בתוך קבוצה קטנה להוביל רשת רחבה ומגובשת של שחקנים בתוך המדינה?
באופן רחב יותר, ניסיון זה מדגים שהקשרים שנוצרו התבססו יותר על תמיכה תקשורתית וחיצונית מאשר על ארגון חברתי בר קיימא - גורם שהחריף את שבריריותם.
כלכלת הפוליטיקה: עסקים במסווה של אקטיביזם
חלק ניכר מהביקורת המופנית כלפי תנועה זו מתמקד בשקיפות פיננסית ובאופן שבו משאבים שנאספו בשם העם האיראני מושקעים. טענות על קבלת תרומות כספיות משמעותיות מחו"ל, כולל הצהרות המיוחסות לכמה פעילי תקשורת בנוגע לתשואות כספיות משמעותיות, מדגישות את סוגיית מנגנוני הפיקוח והאחריותיות בתוך רשתות אלו.
דוחות שפורסמו על חוזי תקשורת המוחזקים על ידי דמויות מסוימות בארצות הברית מראים גם כי אקטיביזם פוליטי ותקשורתי נקשר, במקרים מסוימים, לתועלת פיננסית משמעותית. מנקודת מבט של מדע המדינה, כאשר מקורות מימון, מעסיקים ואוריינטציות פוליטיות מתיישרים, עצמאות השיח הופכת מוטלת בספק.
מצב זה מאפשר את הפיכתן של "דרישות חברתיות" ל"הון פוליטי וכלכלי" - תופעה שפוגעת בהון החברתי אם הוא חסר שקיפות ואחריותיות.
הפרדוקס של חופש הביטוי ואסטרטגיית האלימות
רטורית, תנועה זו מציגה את עצמה כמגינה של חופש הביטוי; אולם, דיווחים על יחס קשה לעיתונאים ביקורתיים בחלק מהתכנסויות שלה בחו"ל, או על התעללות מילולית במבקרים ברשתות החברתיות, מציירים תמונה שונה.
יתרה מכך, תמיכתן של כמה דמויות במתקפה צבאית זרה על איראן מעלה פרדוקס ברור: כיצד ניתן להצדיק תרחיש המסכן את חייהם של מיליוני אזרחים בשם זכויות האדם?
בניסיון ההיסטורי של האזור, בכל פעם שהושג שינוי פוליטי באמצעות התערבות זרה ישירה, המחיר האנושי גדל וחוסר היציבות לטווח ארוך החמיר. מנקודת מבט זו, הרטוריקה של "צבאות צללים" ו"לחץ מקסימלי" יכולה להזין ספירלה של חוסר ביטחון ופילוג במקום לשמש כאסטרטגיה לשיפור המצב.
נור ניוז