התפתחויות אחרונות מצביעות על כך שרמת המתיחות בין איראן לארצות הברית נכנסה לשלב של "הרתעה יעילה", שלב שבו איומים משמשים כקלפי מיקוח, לאו דווקא כמבוא למלחמה. עם זאת, שוק הנפט תמיד מגיב להסתברויות, לא רק לעובדות.
במצב כזה, כל טעות בחישוב עלולה להעלות לפתע את עלות האנרגיה. הניסיון של מלחמת אוקראינה הראה כיצד "פרמיית סיכון מלחמה" יכולה להוסיף עשרות דולרים למחיר חבית נפט. גם כעת, למרות שהשוק מתמודד עם עודף היצע יחסי, הפוטנציאל הפסיכולוגי לעליות מחירים נותר בעינו.
תרחיש של סכסוך ישיר - אפילו מוגבל - עלול לדחוף את מחירי הנפט לטווח של 80 דולר. אך חריגה מרמה זו תדרוש שיבוש מתמשך באספקה או איום חמור על צינורות האנרגיה.
מיצרי הורמוז: צוואר בקבוק לביטחון אנרגטי עולמי
מיצרי הורמוז אינם רק מעבר ימי; הוא גם נתיב מים חיוני לכחמישית מצריכת הנפט הנוזלית העולמית ולחלק משמעותי מסחר הגז הטבעי הנוזלי. כל שיבוש משמעותי בנתיב זה יסלים למשבר בינלאומי, שיתעלה על מתחים אזוריים בלבד.
אם מצר הורמוז ייסגר או ביטחונו יפגע, זעזוע אספקה עלול לערער במהירות את יציבות השוק. בתרחיש זה, ירידה במחירי הנפט לטווח שבין 100 ל-130 דולר לחבית לא תהיה בלתי אפשרית, שכן השוק יתחשב לא רק בירידה בפועל בהיצע אלא גם בחשש ממשבר ממושך.
עם זאת, ראוי לציין כי מהלך כזה יטיל עלויות גיאופוליטיות משמעותיות על כל הצדדים ויגדיל את הסבירות להקמת קואליציות בינלאומיות לפתיחה מחדש של המצר. לכן, בעוד שמצור מוחלט הוא האפשרות היעילה ביותר, הוא הפחות סבירה.
תרחיש לחץ מקסימלי ותרחיש עצירת ייצוא
אפשרות נוספת היא להגביר את הלחץ הכלכלי ולהגביל את ייצוא הנפט האיראני. בהקשר זה, אם ייצוא איראן הנוכחי - המוערך בכ-1.5 מיליון חביות ליום - ייפסק לחלוטין, השוק יתמודד עם גירעון משמעותי באספקה.
למרות עודף האספקה הצפוי בשנים הקרובות, עצירה מוחלטת של ייצור הנפט האיראני עלולה לדחוף את המחירים לטווח של 70-90 דולר בטווח הקצר. עם זאת, קיימות רמה זו תלויה בתגובתן של יצרניות אופ"ק+ אחרות ובמהירות שבה הן מפצות על הגירעון.
ראוי לציין כי השוק כיום עמיד יותר בפני זעזועים מוגבלים מאשר בעבר. נתיבי ייצוא מגוונים, עתודות אסטרטגיות וחוסן של יצרניות שמן פצלי אמריקאיות מונעים חזרה על עליות המחירים החדות שנראו בעשורים קודמים.
הסכם; תרחיש ירידה בשוק
לעומת זאת, הסכם גרעיני עשוי לשנות את המשוואה. עלייה ביצוא הנפט האיראני ב-500,000 עד מיליון חביות ליום, על רקע עודף אספקה עולמי, עשויה להפעיל לחץ כלפי מטה על המחירים.
בתרחיש זה, נפט גולמי מסוג ברנט עשוי לרדת מתחת ל-60 דולר, והשוק עלול להיכנס לשלב של "פרמיית סיכון אפס". מגמה זו לא רק מועילה לצרכני אנרגיה גדולים, אלא גם מסייעת בבלימת האינפלציה העולמית.
מבחינה אסטרטגית, שוק הנפט מתמקד יותר בחוסר ודאות מאשר במלחמה. ככל שהתחזית הדיפלומטית ברורה יותר, כך טווח תנודות המחירים מצומצם יותר.
בהתאם לכך, שוק האנרגיה נמצא כעת במצב של "ציפייה פעילה". אין אינדיקציות ברורות לסכסוך בקנה מידה גדול, ואין ערובה להסכם מהיר. בינתיים, מיצרי הורמוז, כמשתנה מכריע, הם הגורם הרגיש ביותר.
מחירי נפט המגיעים ל-130 דולר לחבית יעולים רק בתרחיש של שיבושים חמורים ומתמשכים באספקה. לעומת זאת, הסכם עלול לדחוף את המחירים בחזרה לרמותיהם הנמוכות יותר. בסופו של דבר, מהלך השוק העתידי תלוי, יותר מכל דבר אחר, ברציונליות של שחקני השוק הגיאופוליטיים; אם רציונליות זו תתחזק, הנפט יימנע ממשבר.
נור ניוז