ארצות הברית הוכיחה שוב כי בלקסיקון מדיניות החוץ שלה, שלום אינו תוצר של דיאלוג, אלא תוצאה של ניהול משברים וניצול חוסר ביטחון. מוקד מרכזי בביקורו של ואנס בארמניה ובאזרבייג'ן היה להחיות את שוק הנשק ולהסלים את התחרות הצבאית בקווקז. ההודעה הרשמית על מכירת רחפנים צבאיים לארמניה, יחד עם המשך שיתוף הפעולה הנשקית עם באקו, משקפת אסטרטגיה מוכרת: יצירת איזון מלאכותי במרוץ החימוש כדי להגן על האינטרסים של קרטלי הנשק האמריקאים.
מודל זה, שנבדק בעבר במערב אסיה, אירופה ומזרח אסיה, לא רק שנכשל בהשגת ביטחון מתמשך, אלא גם הוביל לספירלה של חוסר אמון, הוצאות צבאיות מוגברות ותלות ביטחונית של מדינות בוושינגטון. בהקשר זה, מדינאים אמריקאים פועלים למעשה כמתווכי משברים; שחקנים המקריבים יציבות למען רווחים לטווח קצר של המכלול הצבאי-תעשייתי.
דואליזם גרעיני ושערוריית אי-הפצת נשק
ביקורו של ואנס חשף גם פן נוסף של הדואליזם הגרעיני האמריקאי. בעוד שוושינגטון טוענת שהיא דוגלת באי-הפצת נשק גרעיני, היא מכוונת את תוכנית הגרעין של איראן באמצעות סנקציות, איומים ואף פעולה צבאית, והכל תוך חתימה על הסכם שיתוף פעולה גרעיני בדרכי שלום עם ארמניה בירוואן.
דבריו של ואנס על "סלילת הדרך ל-9 מיליארד דולר עבור אנשי עסקים אמריקאים" מראים בבירור כי מטרתה של אמריקה אינה ביטחון גרעיני, אלא שליטה וניצול ידע למטרות כלכלי ופוליטי. עצמאותן של מדינות גרעיניות, כאשר היא הופכת למודל לשחרור מהגמוניה, אינה מקובלת מנקודת מבט אמריקאית. התנהגות סותרת זו פוגעת עוד יותר בלגיטימיות של טענותיה של וושינגטון נגד זכויותיה הגרעיניות של איראן וחושפת את האופי הלא מקצועי והאופורטוניסטי של מדיניות אי-הפצת נשק גרעיני אמריקאית.
הקווקז: מעבדה לחוסר יציבות אזורית
ראיות זמינות מצביעות על כך שביקורו של ואנס הוא חלק מתוכנית אמריקאית מכוונת לערעור היציבות בקווקז; תוכנית שמטרתה להרחיב את נאט"ו, למיליטריזציה של האזור ולספק פלטפורמה להשפעה ישראלית. השימוש במונחים כמו "המסדרון של טראמפ" הוא רק כיסוי לכפיית מודלים ביטחוניים חיצוניים ולהחלשת מנגנונים מקומיים לפתרון סכסוכים.
ניסיון בחלקים אחרים של העולם הראה כי נוכחות ארה"ב לא רק כשלה בהבאת ביטחון, אלא גם העמיקה את הפילוג האתני, הפוליטי והגיאופוליטי. מנקודת מבט זו, הקווקז ומרכז אסיה ניצבים בצומת דרכים קריטי: הם יכולים לבחור בדרך היציבות באמצעות התקרבות אזורית ודיאלוג עם שכניהם, או שהם יכולים לשלם מחיר כבד בחוסר יציבות ובידוד כתוצאה ממעורבותם בתחומי ההשפעה של וושינגטון.
הקווקז בדילמה של התמודדות עם הסדר העולמי החדש
ברמה המאקרו, יש לראות את ביקורו של ואנס כחלק מאסטרטגיה אמריקאית להתמודדות עם הסדר העולמי החדש; מערכת שבמרכזה סין, רוסיה, איראן וקבוצת בריקס, אשר אתגרה את הגישה החד-צדדית המסורתית של וושינגטון. ההסתה בו-זמנית של משברים במערב אסיה, אמריקה הלטינית, מזרח אירופה וכעת הקווקז, הן רק חלקים מדילמה אחת המאיימת על הביטחון.
פעולות אלה אינן נעשות מעמדת כוח, אלא מתוך חרדה מפני דעיכת ההגמוניה האמריקאית. בתגובה, מדינות עצמאיות, הנשענות על האוטונומיה הפנימית שלהן ועל האינטגרציה האזורית שלהן, יוצרות מבנים חדשים שהופכים את ההתערבות הזרה ליקרה וחסרת יעילות. עתיד הקווקז, יותר מתמיד, תלוי בבחירה שעושים גורמים אזוריים בין "תלות גורמת משבר" לבין "שיתוף פעולה מקומי בר-קיימא".
נור ניוז