ביקורם של סטיב ויטאקר וג'ארד קושנר, נציגי ארה"ב במשא ומתן הגרעיני, בנושאת המטוסים USS אברהם לינקולן במימי האזור אינו יכול להיחשב כפורמליות גרידא או כאירוע חולף. פעולה זו עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה האמריקאית ארוכת השנים של ניהול משא ומתן ושימוש באיומים מטעים בו זמנית; אסטרטגיה שמטרתה בעיקר לערער את שיווי המשקל הפסיכולוגי של מקבלי ההחלטות האיראנים ולטשטוש הגבולות בין מלחמה לדיפלומטיה. על ידי הדגשת המימד הצבאי, ארה"ב מבקשת להעביר את מוקד המשא ומתן מהתחומים הטכניים והמשפטיים לתחום הלחץ הפסיכולוגי. במציאות, אברהם לינקולן אינו כלי מלחמה, אלא כלי להנצחת מלחמת התפיסות.
הדואליות המלאכותית בין משא ומתן למלחמה
למרות דיבורו של טראמפ על שיחות מוסקט כחיוביות, התנהגותה של וושינגטון בשטח ובתקשורת מדגימה את ההתמכרות הכרונית המתמשכת של אמריקה לאיומים ולהפחדות. הדיכוטומיה של "כניעה או מלחמה" היא אותה תבנית חוזרת ונשנית של הטעיה במשא ומתן האמריקאי, המיושמת הפעם בעוצמה רבה אף יותר. גישה זו משרתת גם מטרות פנימיות; טראמפ, המתמודד עם ירידה משמעותית בפופולריות, סוגיות חמורות כמו פרשת אפשטיין וסיכוי שלילי בבחירות האמצע, צריך לבנות מחדש את תדמית הכוח הצבאי האמריקאי. תצוגת נושאת המטוסים היא חלק מפרויקט זה; היא לא מכוונת רק לאיראן אלא גם לבעלות בריתה של ארה"ב ולמדינות באזור, ומשמשת כאזהרה ברורה מפני השלכות ההתקרבות לסין ולרוסיה.
הכרה לא מכוונת בכוחה של איראן
בניגוד למה שטוענים כלי התקשורת המערביים, ביקורו של ויטאקר בנושאת המטוסים אברהם לינקולן היה יותר הכרה לא מכוונת ביכולות ההרתעה של איראן מאשר הפגנת כוח. גאוותו של ויטאקר בשיחה עם הטייס שהפיל רחפן איראני היא עדות ברורה לחשיבותם של רחפנים ויכולותיה המקומיות של איראן בחישובי הצבא האמריקאי. המדינה שהכחישה בעבר את קיומם של רחפנים איראניים ודחתה תמונות שלהם כמפוברקות, רואה כעת בהפלת רחפן איראני הישג צבאי. שינוי זה ברטוריקה מדגים את ההשפעה הישירה של יכולות הטילים והרחפנים של איראן על חישובי עלות-תועלת של ארה"ב, והוא אחד הגורמים שהובילו את וושינגטון לסגת מאיומים צבאיים בקנה מידה גדול ולחתור לדיפלומטיה.
המחיר הגבוה של חישוב שגוי
האמריקאים טוענים שביקור זה שולח מסר שישנן אפשרויות אחרות אם המשא ומתן ייכשל, אך המציאות בשטח מראה אחרת. איראן תמיד קיבלה את המשא ומתן, אך מעולם לא ניהלה אותו ללא תמיכה בשטח. הניסיון של מלחמת שנים עשר הימים, ותחינותיהן של ארצות הברית והמשטר הציוני להפסקת אש, משמשים לקח מוחלט לאלו שעדיין מושלמים לתמוך באפשרות צבאית. כיום, כפי שהבהירו מנהיגי הצבא ומזכיר המדינה, היוזמה נמצאת בידי הכוחות המזוינים האיראניים. כל טעות בחישוב תוביל למלחמה בקנה מידה כולל שתטרוף את הבסיסים, האינטרסים והשטחים הכבושים של ארה"ב. זוהי מציאות שהוויטאקרים מודעים לה היטב, ונוכחותם על סיפון הספינה אינה הפגנת כוח, אלא השתקפות של פחדם מהמחירים המופרזים של המלחמה.
נור ניוז