האם פריז היא המושיע או חלק מהבעיה?

בשלב חדש זה של פעילותה במערב אסיה, צרפת מבקשת להקרין תדמית של תיווך ויציבות, אך ההיסטוריה הארוכה שלה של תמיכה בקבוצות טרור והטלת סנקציות מדכאות חושפת מציאות שונה. הצהרותיו של שר החוץ הצרפתי נגד איראן, בהן הדגיש את הצורך ב"ויתורים גרעיניים", לא היו הצהרות עצמאיות, אלא חלק ממדיניות המוטה לטובת וושינגטון ותל אביב. המטרה העיקרית של עמדות אלה היא להפעיל לחץ פסיכולוגי ופוליטי כדי לסטות מהמשא ומתן במוסקט ממסלול הוויתורים החוקי שלו; גישה שלכאורה מלווה ברטוריקה דיפלומטית, אך במציאות, היגיון של הגמוניה.
מאבק בטרור או תמיכה בו?
במשך שנים, פריז אירחה ארגוני טרור כמו ארגון המוג'אהדין העממי של איראן (PMOI/MEK), קבוצות שגרמו לאלפי נפגעים באיראן ובאזור. בעוד שצרפת מכריזה על עצמה כתומכת בזכויות אדם, היא, במציאות, שחקנית מרכזית בטרור בחסות מדינה. סנקציות כלכליות ופוליטיות בעלות השלכות ישירות על חייהם של אנשים במדינות עצמאיות מסווגות כצורה של "טרור מדיני", על פי דיווחי האו"ם. סתירה התנהגותית זו מצד צרפת מדגימה כי טענתה שהיא נלחמת בקיצוניות היא בסך הכל כלי לטייח את תדמיתה הקולוניאלית. זוהי מדינה שמילאה תפקיד ישיר בהפצת חוסר הביטחון במשברים בסוריה ובלוב ובפעולותיה הצבאיות הבלתי חוקיות.
גמול לתוקפן, ענישת הקורבן
מתן חסינות לישות הציונית ותמיכה בכיבוש וברצח העם בעזה הם אבני יסוד של המדיניות הצרפתית באזור. על ידי התעלמות מפשעי תל אביב והתמקדות בפירוק קבוצות ההתנגדות מנשקן, פריז מתגמלת למעשה את התוקפן ומענישה את הקורבן. מדיניות זו היא הרחבה של האידיאולוגיה המערבית עצמה, היוצרת מאזן כוחות כוזב כדי לשמר את המונופול של אמריקה על הביטחון. שתיקתה של צרפת בנוגע לפשעי ישראל אינה אדישות, אלא בחירה מודעת לשמר את האינטרסים שלה במשוואת הכוח; בחירה שמקריבה את היציבות האזורית ומגבירה את הסיכון להתפשטות המשבר לרמה העולמית.
אירופה בשוליים, צרפת בדעיכה
עמדותיה של צרפת נגד איראן ותנועות ההתנגדות האזוריות הן חלק מהניסיון המשפיל של אירופה להחזיר את מעמדה העולמי האבוד. לאחר קריסת האמינות הפוליטית של האיחוד האירופי וכניעתו המוחלטת למדיניות האמריקאית, פריז התגלתה כשחקנית משבר לחיזוק נוכחותה בדינמיקת הכוחות המערבית על ידי הפעלת לחץ על איראן והתערבות בלבנון ובסוריה. עם זאת, התוצאה של פעולות אלה אינה אלא דעיכה הדרגתית וקריסה מוסרית עבור אירופה. למעשה, מדיניותה המערערת של צרפת מגלמת ניסיון כושל להשיב לעצמה את מעמדה האבוד בסדר העולמי החדש; סדר שאינו מאפשר עוד את הדומיננטיות של מעצמות מערב מיושנות.