בשעות שקדמו לסבב השיחות החדש, גל של דיווחי חדשות סותרים שטף את התקשורת: דיווחים על אי-קיומן של השיחות, חילוקי דעות לגבי תזמון ומיקומן, ואף טענות לפיהן סדר היום הורחב וכלל נושאים מעבר לאלה שנקבעו בתחילה. מקורות מערביים לא רשמיים דיברו על השעיית הפגישה או ביטולה, בעוד רשת של אנליסטים ניסתה במקביל להציג מצב זה כעדות למבוי סתום, והטילה את האשמה על איראן. אווירת אי הוודאות הזו אף הובילה לתהיות לגבי מטרת קיום הפגישה.
בעוד שספקולציות בתקשורת הציעו שתהליך גיבוש השיחות הגיע למבוי סתום, ההודעה הרשמית על מועד ומקום השיחות על ידי שר החוץ האיראני, סייד עבאס עראקצ'י, שמה קץ למעשה לנרטיבים הסותרים הללו וחיזקה את המסגרת הקיימת. עם האישור שהמשא ומתן יתקיים כפי שהוכרז, התברר שגל החדשות הקודם, בהובלת הצד האמריקאי כדי ליצור אווירת לחץ פסיכולוגי, היה רק חלק מקרב תפיסות ומדד לתגובות, ולא השתקפות של החלטה אמיתית לסטות מהמסלול הראשוני.
את מה שהתרחש בינתיים ניתן להסביר כ"מלחמת רצונות", דפוס ידוע בהתנהגות אסטרטגית אמריקאית המבוסס על לחץ פסיכולוגי, איתותים סותרים ומניפולציה של ציפיות הצד השני. בגישה זו, לפני שמתרחש שינוי ממשי בשולחן המשא ומתן, נעשה ניסיון לדחוף את הצד השני לשקול מחדש את עמדותיו או להרחיב את ויתוריו על ידי זריעת ספק וחוסר יציבות פסיכולוגית. הכלי העיקרי בשלב זה אינו נוסח ההסכם עצמו, אלא תוכן דיווחי החדשות ופרשנות התקשורת.
בהקשר כזה, מטרת טקטיקת הלחץ היא בדרך כלל לבחון את מחויבותו של הצד השני לקווים המוצהרים: האם הוא מוכן לשנות את מהלך המשא ומתן על ידי שינוי האווירה? האם גישה זו תסטה ממסגרות קודמות כדי למנוע את קיפאון התהליך? או שמא הוא ידבוק באותן נקודות מוסכמות ויקבל את עלות יצירת המרחב? התשובות לשאלות אלו הן בעלות ערך מעשי עבור הצד הלוחץ, שכן הן קובעות את מהלך הצעדים הבאים.
ההתנהגות שמשנה את המשוואה אינה תגובה רגשית או קידום מכירות, אלא היצמדות למסגרת. כאשר מפלגה, מבלי להיכנס לקונפליקט של נרטיבים, מסתמכת על הסכמים קודמים מבלי לשנות את המסר שלה, היא למעשה מנטרלת את הכלי העיקרי של לוחמה פסיכולוגית. במקרה זה, גל הסיקור התקשורתי אינו יכול להוביל לשינוי בסדר היום, ומתכנן קמפיין הלובינג נאלץ לחזור לאותה נקודת מוצא.
חזרת התהליך לתוכנית שהוכרזה קודם לכן היא אינדיקטור משמעותי מבחינה אנליטית. במלחמת רצונות, ניצחון אינו נמדד בדרך כלל על ידי חתימה על הסכם חדש, אלא על ידי מניעת כל שינוי בהסכם הקיים. הצד המונע כל שינוי במסגרת הכוללת שומר על מאזן הכוחות לטובתו, מבלי בהכרח להשיג קרקע חדשה.
לכן, מה שנצפה בשלב זה מדגים דפוס חוזר בהתנהגות האמריקאית: דפוס המבוסס על שילוב של בדיקות לחץ וסף. בתורו, הניסיון המצטבר בהתמודדות עם גישה זו יצר מעין זיכרון אסטרטגי המתרגם את התגובה מרמת החדשות לרמת הכלל-עובדתי. התוצאה של מצב כזה היא בדרך כלל רגועה: הסטטוס קוו נותר, סדר היום נותר ללא שינוי, והמשחק חוזר לנקודת ההתחלה - ובמלחמת רצונות, זהו המאפיין המגדיר.
נור ניוז