הטענות שמעלים כלי התקשורת הציוניים בנוגע לתנאי ההסכם עם איראן, במקביל לידיעה על חידוש השיחות בין טהרן לוושינגטון, אינן אלא סוג של לחץ פסיכולוגי מחושב. תנאים אלה, הכוללים הפסקה מוחלטת של העשרת נשק, סגירת מתקנים, הגבלת יכולות טילים והפסקת התמיכה בציר ההתנגדות, מבטלים למעשה כל סיכוי לדיאלוג עוד לפני שהוא מתעצב. גישה זו אינה מחלוקת אסטרטגית עם וושינגטון, אלא טקטיקה מתואמת ליצירת אווירה של שליליות סביב תהליך המשא ומתן. תל אביב מודעת לחלוטין לחוסר האפשרות למלא דרישות אלה, אך היא מספקת את הכלים הדרושים ליצירת מבוי סתום ולהגדלת עלות הדיפלומטיה. הפעם, המטרה אינה לתקן את ההסכם, אלא לחבל בו עוד לפני שהוא בכלל נחתם.
השפעת ישראל והמבחן האמריקאי
הניסיון ההיסטורי הראה כי אמריקה מושפעת רבות ממדיניות המשטר הציוני כלפי איראן. מתקופת אובמה ועד עידן טראמפ-ביידן, בכל פעם שהמשא ומתן הגיע לשלב של התקדמות, הוא נכשל על ידי התערבויות תל אביב או לחצים עקיפים וביטחוניים שלה. פרישתו של טראמפ משולחן המשא ומתן לפני תחילת הסיבוב השישי, במקביל למלחמת עזה בת שנים עשר הימים, הייתה דוגמה מובהקת לכניעה זו; פעולה שחיזקה באופן מבני את חוסר האמון של טהרן בתום לבה של אמריקה. איראן רואה במשא ומתן עימות ישיר עם ברית אחת ורואה בהבדלים בין ארצות הברית לישראל הייפ תקשורתי גרידא. עם זאת, הבדיקה הנוכחית של וושינגטון את המרחב האווירי של תל אביב היא מדד מכריע למידת העצמאות הרציונלית הפוליטית של אמריקה.
איראן בשתי חזיתות: מוכנות צבאית ודיפלומטיה יעילה
עמדתה הנוכחית של איראן מבוססת על הרתעה חכמה ודיפלומטיה זהירה. טהרן לא תיכנע לסביבת האיומים, וגם לא תנטוש דיאלוג כדי לטעון לזכויותיה. תוך שמירה על רמות מוכנות צבאיות גבוהות ביותר, המסר הברור הוא שההזדמנות לדיפלומטיה לא אבדה. איראן מאמינה ששמירה על איזון בין כוח קשה לכוח רך מאפשרת לה לנהל לחץ מבלי לנטוש את נתיב הדיאלוג. בהקשר זה, משא ומתן כדאי רק כדי לבסס זכויות גרעיניות ולהסיר סנקציות, לא כדי לחצות קווים אדומים של טילים ואזור. כל ניסיון להעביר את המשא ומתן לאזורים שאינם גרעיניים ייתקל בתגובה החלטית ומידתית.
דיפלומטיה או ניהול משברים? המבחן האולטימטיבי של וושינגטון
כעת, לאחר שהחלו מאמצים, לדברי גורמים רשמיים בטהראן ובוושינגטון, להחיות את מנגנוני הדיאלוג, האופן שבו ארצות הברית תתמודד עם הקמת המרחב האווירי שלה על ידי ישראל יהיה קריטי. אם הבית הלבן ימשיך להסתמך על דיפלומטיה כאמצעי להפחתת המתיחות לנוכח הסחיטה של תל אביב, נוכל לדבר על חזרה יחסית לרציונליות במדיניות החוץ האמריקאית. אבל שתיקה, הסכמה בשתיקה, או חזרה על תנאים מלאכותיים יוכיחו שוושינגטון נותרה לכודה במעגל של לחץ מקסימלי ובמשחק הישן של "שוטר טוב, שוטר רע". מנקודת מבטה של איראן, מבחן זה אינו רק של כוונותיה של אמריקה אלא גם של יכולתה לנהל משברים בתוך מבנה הכוח המערבי. כישלון יהפוך שוב את הדיפלומטיה לכלי גרידא וישחק עוד יותר את אמינותה בעיני דעת הקהל העולמית.
נור ניוז