יש לראות באזהרה חסרת התקדים שפרסם אמש אדמירל משנה עלי שמח'אני, נציג המנהיג העליון במועצת ההגנה, מסר אסטרטגי תמציתי אך רב-גוני. הוא נמסר בשיא הלוחמה הפסיכולוגית שניהלו נשיא ארה"ב ופקידיו נגד איראן, ובתקופה שבה וושינגטון העריכה יתר על המידה את נוכחותה הצבאית באזור. משמעותה של הצהרה זו טמונה לא רק בקיצורה אלא גם במעמדו של הדובר ובעיתוי פרסומה. שמח'אני הוא אחד המפקדים הבודדים המשלב את ניסיון הפיקוד הצבאי העליון עם שנים של ניהול גוף קבלת ההחלטות לביטחון לאומי, והוא ממלא כיום תפקיד מרכזי ברמות הגבוהות ביותר של קביעת מדיניות ביטחון כנציג המנהיג העליון במועצת ההגנה. ההצהרה מעבירה בבירור את המסר המרכזי: דחייה מוחלטת של מושג "המכה המוגבלת", ואישור שכל פעולה צבאית אמריקאית, מכל כיוון ובכל רמה, תיחשב לתחילת מלחמה, וכי תגובת איראן תהיה מיידית, מקיפה ומכוונת נגד התוקפן ותומכיו, כולל הישות הציונית. למעשה, הצהרה זו משרטטת "קו אדום מבצעי איראני" חד משמעי, המכוון ישירות לנרטיב הרווח בחוגי הביטחון האמריקאים והישראלים בנוגע לתקיפות מדויקות ובעלות נמוכה.
עם זאת, המשמעות האסטרטגית של אזהרה זו חורגת מעבר להכחשת האפשרות של "תקיפה מוגבלת", וניתן לנתח אותה בהקשר רחב יותר. ראשית, עמדה זו והדגש על מוכנות לקרב מקיף ובקנה מידה מלא מדגימים כי איראן הכינה את עצמה למצב מורכב וממושך; כזה הכולל לא רק את ההיבט הצבאי אלא בו זמנית גם היבטים פסיכולוגיים, תקשורתיים, פוליטיים וביטחוניים. הפצת מסר כזה על רקע מתחים אמריקאיים גוברים מעידה על כך שטהראן אינה רואה בפעולות אלה הפגנת כוח גרידא, אלא כחלק ממסע לחץ מתמשך, והתאימה את תגובתה בהתאם.
שנית, בהיגיון הביטחון האיראני, קבלת החלטות אינה מוגבלת לרגע הסכסוך. מוקדם יותר, בהצהרה הרשמית הראשונה שפרסמה מועצת ההגנה לפני שבועות, הודגש כי הופעתם של אינדיקטורים וראיות אמינים לאיום מהווים, כשלעצמם, חלק מתהליך פתיחת הסכסוך, וכי הרפובליקה האסלאמית של איראן אינה רק צופה בהתפתחויות בשלבי הפעולה הסופיים. מסגרת אנליטית זו מגבילה מאוד את מרחב התמרון העומד לרשות הצד השני לנקוט צעדים הדרגתיים, להפעיל לחץ גובר או לבצע פעולות מסוכנות אך לכאורה אינן לוחמניות.
שלישית, דחיית "מתקפה מוגבלת" דוחה באופן מרומז מלחמה מוגבלת וניתנת לשליטה. מנקודת מבטה של איראן, כל פעולה צבאית - בין אם נועדה לשלוח מסר או ליצור הרתעה - תוביל בהכרח ל"סכסוך כולל". סכסוך כולל זה אינו בחירה פוליטית, אלא תוצאה טבעית של הגיאוגרפיה וחלוקת הכוחות באזור. ארצות הברית מחזיקה עשרות בסיסים צבאיים במדינות שונות ברחבי האזור; בסיסים שבמקרה של מלחמה ייחשבו למטרות לגיטימיות על סמך עקרונות משפטיים וצבאיים מבוססים. עובדה זו עצמה תוביל בהכרח לגלישה של הסכסוך למדינות המארחות בסיסים אלה.
רביעית, בתרחיש כזה, שדה הקרב העיקרי, בניגוד לסכסוכים קצרי טווח בעבר, יהיה הזירה הימית - מהמפרץ הפרסי ומפרץ עומאן ועד ים סוף ואפילו האוקיינוס ההודי - אשר יהפכו למוקד העימות. זהו בדיוק התחום שבו איראן השקיעה רבות ואסטרטגית בשנים האחרונות, החל מתכנון וייצור ציוד מתוצרת מקומית המתאים ללוחמה ימית אסימטרית ועד לאימון כוחות מיוחדים לפעולות בסביבות ימיות מורכבות ורב-שכבתיות. בהקשר כזה, מאזן הכוחות יכול להשתנות במהירות ובצורה בלתי צפויה.
חמישית, הדגש של שמח'אני על תגובתה המקיפה והרחבה של איראן הוא עובדה שאין להכחישה אותה יש לקחת בחשבון בחישובים הפוליטיים של וושינגטון. אבדות אנושיות משמעותיות, במיוחד במלחמה רחבת היקף וממושכת, הן אירוע שממנו אף תוקפן אינו יכול להיות חסין. ניסיון העבר הראה כי הדבר יהפוך במהרה לגורם מכריע בדינמיקה הפנימית של ארצות הברית, וההשלכות הפוליטיות שלו על טראמפ באופן אישי יהיו בלתי נמנעות.
הדגשת אלמנט זה היא חלק מהיגיון ההרתעה של איראן; הרתעה המבוססת לא על עמימות, אלא על עלויות שקופות.
יש לראות את אזהרתו של האדמירל שמח'אני אמש לא כתגובה רגשית, אלא כחלק ממסר הרתעתי שנחשב בקפידה. בהתאם לנקודת המבט של הדובר, מסר זה מזהיר בבירור את ארצות הברית, את המשטר הציוני ואת הגורמים האזוריים כי הרעיון של מלחמה מוגבלת וניתנת לשליטה נגד איראן יהיה טעות אסטרטגית עם השלכות בלתי נשלטות.
נור ניוז