הסבר עלייתו ההיסטורית של הזהב אך ורק באמצעות מתחים חיצוניים או התפתחויות גיאופוליטיות מתעלם מהיבט מכריע של הסיפור. ליבת חזרתו החזקה של הזהב לראש מחלקת הנכסים הבטוחים נמצאת בארצות הברית, שם הכלכלה סובלת מסדרה של פגמים מבניים, חוסר איזון כרוני ומשברים בסיסיים. מציאויות אלה, עם זאת, מוסתרות בעקביות על ידי הרטוריקה הרשמית של הבית הלבן, ובמיוחד זו של דונלד טראמפ. הכלכלה האמריקאית נראית משגשגת כלפי חוץ, עם אינדיקטורים של צמיחה ותעסוקה, אך מתחת לפני השטח, סימני דעיכה נראים בבירור. הגירעון התקציבי הגואה, החוב הלאומי המתנפח ויכולתה המידרדרת של הממשלה הפדרלית לנהל את התחייבויותיה הפיננסיות מהווים דאגה מרכזית לשווקים הגלובליים. טראמפ מנסה להסוות מצב זה בסיסמאות של "כוח כלכלי" ו"להפוך את אמריקה לגדולה שוב", אך השווקים, בניגוד לדעת הקהל, מונעים על ידי נתונים ותקציבים, לא רטוריקה. חולשתו המתמשכת של הדולר בהקשר זה מעידה על שחיקה שקטה אך יציבה של האמון ביסודות המערכת הפיננסית האמריקאית - שחיקה המועילה ישירות לזהב. בהקשר זה, מלחמת הסחר הפכה לגורם תורם למגמה זו. מדיניות הסחר האגרסיבית של טראמפ, החל מהטלת מכסים מופרזים על סין ועד לאיום על שותפות מסורתיות באירופה ובמזרח אסיה, לא רק שלא הצליחה לשקם את התעשייה האמריקאית, אלא גם הגדילה את עלויות הייצור והחיתה את הלחצים האינפלציוניים בכלכלה המקומית. השווקים מודעים היטב לכך שמלחמת הסחר היא בסופו של דבר סוג של מס נסתר על הצרכן האמריקאי - מס המחליש את הצמיחה ומערער את היציבות. בנסיבות אלה, העלייה בביקוש לזהב היא תגובה הגיונית למדיניות שהגדילה את הסיכונים המערכתיים לכלכלת ארה"ב.
אך תמונה זו אינה שלמה מבלי להתחשב במדיניות החוץ של טראמפ. נשיא ארה"ב נקט בעקביות ביצירת משברים בחו"ל כדי להסוות את חולשותיו הפנימיות. החל מהסלמה של המתיחות בקריביים והלחצים הפוליטיים והכלכליים המופעלים על מדינותיה, ועד להתערבויות ואיומים גוברים במזרח התיכון, ניתן לנתח את כולם לפי דפוס ספציפי: ייצוא משברים מבפנים. בעוד שגישה זו עשויה להסיט את דעת הקהל המקומית בטווח הקצר, היא מחריפה את אי הוודאות וחוסר היציבות הבינלאומי, מה שמשפיע ישירות על השווקים הפיננסיים.
מתחים גוברים במזרח התיכון, שיבושים באספקת האנרגיה וחוסר יציבות בסביבה האמריקאית לא רק מגבירים את הסיכונים הגיאופוליטיים הגלובליים, אלא גם מטילים עלויות כלכליות ישירות על ארצות הברית עצמה. בין ההשלכות של משבר זה נמנות הוצאות צבאיות מוגברות, עומס על התקציב הפדרלי וחוסר אמון גובר בקרב משקיעים זרים במדיניות האמריקאית. תוצאה טבעית של סביבה כזו היא בריחת הון לעבר נכסים המנותקים מפוליטיקה ומכוח צבאי, כאשר זהב הוא דוגמה מובהקת לכך.
נקודה חשובה נוספת היא שינוי התנהגותם של בנקים מרכזיים לנוכח נסיבות אלה. הירידה בחלקו של הדולר ואג"ח ממשלת ארה"ב ביתרות המט"ח, והעלייה במשקל הזהב, הן תגובה ישירה לשילוב המסוכן של פגיעויות מקומיות של ארה"ב ומדיניות חוץ מסוכנת. החלטות אלה שולחות מסר ברור: אמון בדולר אינו מובן מאליו עוד, ומערכת המוניטרית העולמית מתכוננת לתרחישים תנודתיים יותר.
בקיצור, יש לראות את עליית מחירי הזהב כהשתקפות של המציאות שלא נאמרה עליה של הכלכלה האמריקאית. מאחורי התדמית הנוצצת שמקודמת על ידי הרטוריקה של טראמפ מסתתרת כלכלה המאבדת בהדרגה את יציבותה תחת משקל החוב, מלחמות הסחר ומשברים חיצוניים. יחד עם זאת, זהב אינו בחירה רגשית, אלא הצבעת אי אמון בניהול הכלכלי והפוליטי של וושינגטון - הצבעה שהשפעתה רק תגדל ככל שהפער בין המציאות לרטוריקה יגדל.
נור ניוז