טראמפ נסוג שוב

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נאלץ שוב לשנות ולסגת מעמדותיו השנויות במחלוקת לנוכח גל של ביקורת הן מבית והן בינלאומית. דפוס זה הפך למאפיין חוזר של מדיניות החוץ שלו, החל ממלחמת הסחר ועד למשבר אוקראינה, ואפילו מהצהרותיו המאיימות בנוגע לתמיכה צבאית באי שקט.
הדוגמה האחרונה לנסיגה זו מגיעה מהערותיו המזלזלות של טראמפ על תפקידם של כוחות נאט"ו באפגניסטן. בראיון קודם לפוקס ניוז, טען טראמפ כי ארצות הברית אינה זקוקה לנאט"ו וכי כוחותיהן של חלק מהמדינות החברות, כולל בריטניה, מוצבים באפגניסטן "קצת רחוק יותר" ו"הרחק מקו החזית". הערות אלו נתקלו בתגובות זועמות מצד הציבור ופקידים אירופאים, מה שעורר גל של זעם וביקורת, במיוחד בבריטניה.
בתגובה ללחץ זה, נקט טראמפ בגישה שונה שעות ספורות לאחר מכן בחשבון המדיה החברתית שלו, Truth Social, שם שיבח את החיילים הבריטים בנימה סותרת לחלוטין. הוא כתב: "החיילים יוצאי הדופן והאמיצים של בריטניה תמיד יעמדו לצד ארצות הברית של אמריקה". טראמפ התייחס גם ל-457 החיילים הבריטים שנהרגו באפגניסטן, וכינה אותם "הלוחמים הגדולים ביותר", ואף תיאר את הצבא הבריטי כ"הטוב ביותר", והוסיף, "אחרי הצבא האמריקאי".
היפוך זה הגיע לאחר שראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר תיאר את דבריו הראשוניים של טראמפ כ"מעליבים" ו"מצערים", וקרא לדמויות כמו הנסיך הארי ורוד סטיוארט לכבד את בעלות ברית נאט"ו שנפלו. שר ההגנה הגרמני הדגיש גם כי המשימה והאומץ של החיילים האירופיים באפגניסטן לא יישכחו, ללא קשר להצהרות של גורמים אמריקאים.
אך היפוך זה אינו מקרה בודד. בשנים האחרונות, טראמפ נכנס שוב ושוב לזירות בינלאומיות חשובות, החל ברטוריקה קשה ומאיימת, רק כדי לסגת תחת לחץ המציאות או המחירים הפוליטיים. במלחמת הסחר, במיוחד עם סין, הוא הבטיח "ניצחון מהיר" באמצעות הטלת מכסים מופרזים, אך במציאות, הוא נאלץ להשעות או לשנות חלק מהמדיניות הזו. מסלול זה הוכיח כי הכלכלה האמריקאית אינה יכולה לעמוד במלחמת סחר כוללת עם בייג'ינג.
במקרה של מלחמת אוקראינה, טראמפ נכנס גם הוא לזירה והבטיח סיום מהיר של הסכסוך והפעלת לחץ מקסימלי על רוסיה, אך הוא נסוג בהדרגה מעמדותיו הקשוחות הראשוניות, ונראה כי נכנע למציאות בשטח ולכוחה הגובר של רוסיה. אפילו בתחום ההצהרות הקשות בנוגע לתמיכה צבאית באי שקט בחלקים מאיראן, הרטוריקה המאיימת שלו פינתה בסופו של דבר את מקומה לעמדות מעורפלות נטולות כל פעולה מעשית.
כל ההתפתחויות הללו מציירות תמונה של מדיניות החוץ של טראמפ ככזו המבוססת על הלם תקשורתי, לחץ פסיכולוגי ונסיגות חוזרות ונשנות, ולא על אסטרטגיה בת קיימא. פניותיו האחרונות לבריטניה ולנאט"ו הן רק החוליה האחרונה בשרשרת המדגימה ש"איום, נסיגה והסתגלות" הפכו לדפוס עקבי של התנהגותו של טראמפ בזירה הבינלאומית.