איומים על הנייר, ספקות בשטח: מדוע מתקפה על איראן יקרה יותר ממה שוושינגטון מדמיינת?

בשבועות האחרונים, כאשר גורמים אמריקאים הגבירו את איומיהם המילוליים נגד איראן והגדילו משמעותית את פריסתם של ציוד ומערכות צבאיות באזור, התרחיש של פעולה צבאית משותפת אמריקאית-ישראלית צץ מחדש במרחב הספקולציות. עם זאת, מה שנותר ברובו בלתי ידוע לציבור הוא הפער העמוק בין ההייפ התקשורתי והפוליטי לבין ההערכות הריאליסטיות של מומחי מודיעין וביטחון בארה"ב ובישראל כאחד. הערכות אלו מתמקדות במגוון אתגרים מבניים, מבצעיים ואסטרטגיים, ומציעות נקודת מבט זהירה יותר על הסבירות לפעולה כזו והשלכותיה. חלק ניכר ממומחי הביטחון והצבא באיראן ובארה"ב כאחד סבורים כי אחד המכשולים המשמעותיים ביותר לפעולה צבאית הוא אי הבנה של המצב החברתי והביטחוני הפנימי באיראן. האי שקט האחרון, הנחשב חסר תקדים ברמת האלימות שלו, השימוש בו-זמנית בנשק חם ובנשק חם, והפגיעה הישירה בכוחות אכיפת החוק והביטחון, שימשו כמבחן מכריע עבור סוכנויות המודיעין המערביות. בניגוד לציפיות של חוגים פוליטיים מסוימים, תוצאות המבחן הזה הראו כי מנגנון הביטחון האיראני מסוגל להכיל משברים מורכבים ורב-שכבתיים ולשמור על שליטה תחת לחץ עז. ניסיון זה חתר תחת ההנחה שלחץ חיצוני או פעולה צבאית יובילו בהכרח לקריסת הביטחון הפנימי או לחוסר יציבות ממושך.
באופן דומה, הערכות ביטחון מדגישות כי היעדר אופוזיציה מאורגנת ומגובשת בעלת בסיס עממי יעיל מהווה פגיעות קריטית בכל תרחיש התערבות. מנקודת מבטם של מומחים אלה, אפילו הלחץ הצבאי העז ביותר, בהיעדר שחקן פנימי אמין המסוגל לנהל מעבר שלטון, יביא רק לחוסר יציבות לטווח קצר או לחיזוק הלכידות הפנימית, ולא לשינויים האסטרטגיים שצפו מתכנני התקיפה.
אתגר משמעותי נוסף הוא הערכת יתר של השפעתם של סכסוכים מוגבלים קודמים. ניסיון "מלחמת שנים עשר הימים" ממלא תפקיד בולט בחישובים חדשים אלה. בניגוד לנרטיבים תעמולתיים המציגים אותה כמודל מוצלח וניתן לשכפול, ניתוחי מודיעין בארצות הברית ובישראל מראים כי ניסיון זה, במקום להדגים את חולשותיה המבניות של איראן, חשף את מגבלות אלמנט ההפתעה האסטרטגי שלה ואת יכולתה להסתגלות מהירה. מודגש במיוחד כי על ידי חזרה על תרחישים כאלה, אלמנט ההפתעה מצטמצם, ואיראן תיכנס לזירה עם רמת מוכנות מבצעית גבוהה יותר.
מצד שני, הערכות אלו מצביעות על האופי המוסדי והרשתי של תהליך קבלת ההחלטות באיראן. ההנחה שחיסול אדם או ביצוע תקיפה צבאית ישנו באופן מהותי את התנהגותה או את האוריינטציה האסטרטגית של המדינה היא, מנקודת מבטם של מומחי ביטחון, פישוט יתר מסוכן. ניסיון העבר הראה כי המבנה הפוליטי והביטחוני של איראן מסוגל לספוג זעזועים, לשקם את הלכידות ולשמור על המשכיות אסטרטגית, גם תחת לחץ חיצוני עז.
במקביל, קיימת דאגה משמעותית לגבי ההשלכות הבלתי מכוונות של פעולה צבאית. חוגי מודיעין מערביים חוששים כי תקיפה צבאית עלולה לדחוף את מקבלי ההחלטות בטהרן לעבר אפשרויות בלתי צפויות ולעורר תגובה איראנית באופן בלתי נשלט. תרחיש זה, במיוחד לאור הנוכחות והציוד הצבאי הגוברים של ארה"ב באזור, מגביר משמעותית את הסיכון לתגובת שרשרת ולהעמקת המשבר.
מסקנת הניתוחים הללו מדגישה מציאות אסטרטגית: פתיחת סכסוך עם איראן קלה בהרבה מסיום. במקום לערער את הלגיטימציה הפנימית, פעולה צבאית יכולה לספק בסיס לגיוס תמיכה עממית תחת דגל "הגנה לאומית" ולסייע באופן זמני בתיקון פילוגים חברתיים. מנקודת מבטם של מומחי מודיעין וביטחון אמריקאים וישראלים, איראן מייצגת עבור וושינגטון אתגר ביטחוני שונה מכל אתגר אחר שעמו התמודדה; הבדל שהופך כל פעולה צבאית חפוזה להימור יקר ומסוכן עם השלכות לא ידועות.