זה נאמר בנאום שנשא ג'בארין ביום שבת, במהלך ציון יום השנה השני למותו של שייח' סאלח אל-ערורי, סגן ראש תנועת ההתנגדות האסלאמית , שנהרג יחד עם קבוצת מחבריו בתקיפה אווירית ישראלית בפרברים הדרומיים של ביירות.
ג'בארין אמר כי יום השנה הזה "יישאר חקוק בזיכרונם של עמנו, אומתנו ושל האנשים החופשיים של העולם", תוך שהוא מזכיר את חייו של אל-ערורי כמנהיג ששילב מחשבה ומעשה, וכסמל לחזון ברור לפרויקט השחרור הלאומי. הוא הדגיש כי היעדרותו הפיזית לא הפחיתה את רוחו או את השפעתו על תנועת ההתנגדות.
הוא ציין כי שייח' אל-ערורי, בן הגדה המערבית, יחד עם חבריו, החזירו את תפקידה המרכזי של הגדה המערבית בפרויקט ההתנגדות, מתוך אמונה שאדמה זו "לא תנוח ולא תיכנע, לא משנה כמה עוצמתי הדיכוי או כמה רבים הניסיונות לשבור אותו".
הוא הוסיף כי אל-ערורי היה מוכר בבתי כלא, בגלות ובזירות העבודה הארגונית והפוליטית. הוא היה איתן בעקרונותיו, ברור בעמדותיו, ובלתי מתפשר על זכויות ועקרונות קבועים. הוא ראה בהתנגדות בחירה אסטרטגית, לא תגובה חולפת.
בדברו על המצב בשטח, ג'בארין הדגיש כי התוקפנות הישראלית היומיומית הגוברת נגד מחוזות הגדה המערבית שואפת לכפות עובדות בשטח בכוח. עם זאת, הוא ראה בניסיונות אלה "נואשים", ואישר כי הגדה המערבית, אשר ילדה את סאלח אל-ערורי ואלפי קדושים מעונים ואסירים, תישאר בלתי ניתנת לשבירה, קוץ בצד הכיבוש, והגנה מפני תוכניותיו.
ג'בארין גם הזכיר את עזה, ותיאר אותה כ"אחות הנאמנה של הגדה המערבית" וסמל של גאווה וכבוד, למרות המצור וההרס. הוא ציין כי עזה תמיד הייתה נוכחת במחשבתו ובדרכו של שייח' אל-ערורי והיא בלתי נפרדת מירושלים ומחלום השחרור המוחלט.
הוא הדגיש כי הקרבתם המתמשכת של השהידים מעזה ומנהיגיה מדגימה את הישרדותה של ההתנגדות ואת התקדמותה המתמשכת למרות כל צורות הדיכוי.
נור ניוז