שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, כתב ב"גרדיאן": בעוד שבנימין נתניהו הגשים את חלומו לגרור את ארצות הברית לעימות צבאי עם איראן מוקדם יותר השנה, הדבר הגיע במחיר חסר תקדים ומופרז לישראל.
ראות נתניהו מתחנן בפני דונלד טראמפ לחלצו מהמצב שיצר הובילה מספר הולך וגדל של אמריקאים להכיר בפומבי שישראל אינה בעלת ברית, אלא נטל נוסף.
בספטמבר, בעלות בריתה הערביות של אמריקה הגיעו לאותה מסקנה שאנחנו האיראנים טוענים זה מכבר: פזיזותה של ישראל מהווה איום על כולם.
מציאות זו סוללת את הדרך למערכת יחסים חדשה לחלוטין שתשנה את אזורנו. הממשל האמריקאי עומד כעת בפני דילמה: להמשיך לספק תמיכה ללא תנאי לישראל בכספי משלם המסים האמריקאי ובאמינות פוליטית, או להיות חלק משינוי רדיקלי וחיובי.
במשך עשרות שנים, המדיניות המערבית כלפי אזורנו עוצבה במידה רבה על ידי מיתוסים שמקורם בישראל.
מלחמת יוני הייתה מכרעת במובנים רבים, במיוחד בחשיפת המחיר של השילוב של יצירת מיתוסים ואסטרטגיה על ידי המערב. ישראל ושלוחיה טוענים שהשיגו "ניצחון מכריע" וטוענים כי החלישו והרתיעו את איראן.
עם זאת, העומק האסטרטגי העצום שלנו - כמדינה בגודל מערב אירופה עם אוכלוסייה גדולה פי עשרה מזו של ישראל - הגן על רוב מחוזותינו מפני תוקפנות ישראלית. לעומת זאת, כל הישראלים חוו את עוצמתנו הצבאית ממקור ראשון. הנרטיב "הבלתי מנוצח", אבן הפינה של מכונת יצירת המיתוסים של ישראל, התפורר כעת.
המשבר המפוברק סביב תוכנית הגרעין של איראן הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו נרטיבים שנוצרו בתל אביב וקודמו על ידי בעלות בריתה של ישראל יכולים להזין עימותים מיותרים.
במשך עשרות שנים, אנו האיראנים התעקשנו שאיננו שואפים לנשק גרעיני. זו אינה טענה טקטית, אלא דוקטרינה אסטרטגית המבוססת על שיקולים דתיים, מוסריים וביטחוניים. אף על פי כן, במהלך הקדנציה הראשונה של ממשל טראמפ, הממשל האמריקאי הוטעה על ידי האמונה השקרית שאיראן על סף קריסה, שהסכם הגרעין משנת 2015 הוא חבל ההצלה שלנו, וכי פרישה ממנו תכריח אותנו לכניעה מהירה. אשליות אלו עודדו את וושינגטון לנטוש דיפלומטיה יעילה ולפנות למדיניות של "לחץ מקסימלי", מדיניות שרק יצרה "התנגדות מקסימלית".
מספר הולך וגדל של אמריקאים, במיוחד אלו שרוצים להתמקד בשיקום אמריקה, מכירים כעת בגלוי במה שנחשב בעבר לטאבו: שקבלה עיוורת של הנרטיבים הישראליים רוקנה את משאביה של אמריקה, פגעה באמינותה וסיבכה את ארצות הברית בסכסוכים שאינם משרתים את האינטרסים שלה.
במהלך השנתיים האחרונות, הרגה הישות התל אביבית עשרות אלפי פלסטינים חפים מפשע בעזה ותקפה את לבנון, סוריה, איראן, תימן ואפילו קטאר. כמעט כל מדינה באזור אוימה. איש אינו מתאר לקיחת אחריות על התקפות אלו כ"הגנה עצמית".
ישנו היבט מבטיח נוסף להתפתחויות האחרונות: תנופה מחודשת באזורנו להכיל את האיום הישראלי המשותף. הדבר הנחית מכה אנושה על מה שמכונה הסכמי אברהם ופתח את הדלת לשיתוף פעולה חדש.
למדתי על נכונות חסרת תקדים בקרב חברינו המשותפים באיראן ובארצות הברית להקל על דיאלוג ולהבטיח יישום מלא וניתן לאימות של כל הסכם שיושג. זה נראה מבטיח. למרות מתקפתה של ישראל על הדיפלומטיה במהלך המשא ומתן הגרעיני בין איראן לאמריקה, איראן נותרה מחויבת להסכם המבוסס על כבוד הדדי ואינטרסים משותפים.
השגת מטרה זו תלויה בקבלת ארצות הברית שמשא ומתן בתנאים קבועים מראש הוא צורה נוספת של כניעה. עמנו מודע היטב לכך שהנשיא טראמפ אינו הנשיא האמריקאי הראשון שתוקף אותם, והיו להם חוויות הרסניות עם ארצות הברית.
אם הנשיא טראמפ רוצה לזכות באמון העם האיראני ולקיים את הבטחותיו לתומכיו בבית, עליו לעשות את מה שאף אחד מקודמיו לא הצליח בו: לסיים את המשבר המיותר הזה באמצעות שלום ודיפלומטיה.
הצעד הראשון הוא לדבר אל העם האיראני בכבוד, ללא תנאים מוקדמים או הסתייגויות. איראן מעולם לא רצתה מלחמה עם ארצות הברית; האיפוק שהפגינו מנהיגינו ביוני, וזו הסיבה היחידה לכך שבסיסים צבאיים אמריקאים באזור נותרו שלמים, מוכיח זאת. אין לטעות באיפוק זה כחולשה, וגם אין להניח שהוא אינסופי.
העולם צריך גם לדעת שהאיראנים לעולם לא יוותרו על זכויותיהם. זכויות אלה, מהן נהנים כל החותמים על אמנת אי-הפצת נשק גרעיני, כוללות גישה לכל היבטי הטכנולוגיה הגרעינית השקטה.
אנחנו האיראנים איננו חוששים ממשא ומתן רציני כדי להגיע להסכם הוגן. הסכם זה חייב לכלול הסרת סנקציות מוחשית וניתנת לאימות. ההתפתחויות באזורנו מאפשרות לנו ליישם הבנות בצורה חדשה לחלוטין.
נור ניוז