בחינה מדוקדקת של הצהרותיהן ופעולותיהן של ארצות הברית וישראל לאחר פגישת טראמפ-נתניהו מגלה כי הטענה להתקדמות לשלב שני של הפסקת האש בעזה אינה רק אינדיקציה לשינוי אסטרטגיה, אלא חלק מקמפיין דיסאינפורמציה לבסס את הכיבוש. הצהרותיו של טראמפ בנוגע לפירוק חמאס מנשקו, הטלת תנאים ביטחוניים על הממשל העתידי של עזה, והכרזתם בו זמנית על מכירת מטוסי קרב מדגם F-15 לישראל בשווי 8.6 מיליארד דולר, מדגימות בבירור את המשך המיליטריזציה של המשבר. בהקשר זה, הפסקת האש אינה נתפסת כאמצעי לסיום ההרג, אלא כהזדמנות לארגון מחדש של הכיבוש. שתיקתה החשדנית של אמריקה בנוגע לאסון ההומניטרי בעזה, במיוחד בתנאי חורף קשים, והתמקדותה הבלעדית בשיקולי ביטחון ישראליים, מדגימות כי רצח עם נותר מרכזי בחישובים האסטרטגיים של וושינגטון ותל אביב.
המזרח התיכון החדש: פרויקט ישן עם ספרות חדשה
למרות שטראמפ מדבר לכאורה על צמצום המיקוד של אמריקה במערב אסיה, פעולותיו בשטח ועמדותיו הפוליטיות מצביעות על נחישותו ליישם גרסה מעודכנת של פרויקט "המזרח התיכון החדש". פרויקט זה מבוסס על צמצום השפעתן של מדינות, פירוק תנועות התנגדות מנשקן וכפיית פשרות חד-צדדיות. האיום הניצב בפני לבנון באמצעות פירוק חיזבאללה מנשקו, הלחץ על סוריה להתקדם לעבר פשרה עם ישראל והמשך מדיניות "שטחים תמורת שלום" - כל אלה מאשרים כי אמריקה לא רק מתכוונת לבלום את התוקפנות הישראלית, אלא גם רואה בה עמוד תווך של הסדר הרצוי לה. פגישת טראמפ-נתניהו הוכיחה כי פרויקט זה עדיין מיושם במרץ, וכי מטרתו הסופית היא לבסס את ההגמוניה הציונית באזור.
איראן: ממשא ומתן מטעה לאיומים גלויים
איראן הייתה מוקד מרכזי בפגישה זו; מוקד שהוסתר על ידי שכבה של רטוריקה מטעה בנוגע למשא ומתן, אך במציאות הוביל לאיום צבאי גלוי. הצהרותיו של טראמפ בנוגע לתמיכתו במתקפה על איראן אם תפתח תוכנית טילים או גרעין, והדגש החוזר ונשנה שלו על תגובה "מהירה", חושפים את טבעה האמיתי של גישתה של וושינגטון. במקביל, הנרטיב התקשורתי המערבי שהציע את חוסר רצונה של אמריקה בשינוי משטר או בפירוק איראן מתפורר לנוכח עמדות מפורשות אלה. פעולות אלה, יחד עם ניסיונות לנצל לחצים כלכליים וחברתיים, מדגימות כי פרויקט הכניעה של איראן, ואף התפרקותה, נותר על הפרק; פרויקט המבוצע תחת מסווה של לוחמה טקטית והתערבותית.
האפשרות היחידה: הרתעה יעילה ושיתוף פעולה אזורי
סיום פגישת טראמפ-נתניהו נושא מסר ברור: חתירתה של אמריקה לשלום אינה אלא תעתוע. וושינגטון, הנשענת על הישות הציונית, ממשיכה לנהל משברים דרך נתיב של חוסר ביטחון, נתיב הכולל את כל מדינות האזור. בנסיבות כאלה, שתיקה וחוסר מעש רק מחזקים את הביטחון הכוזב של אלו המתזמרים את המשבר. ניסיון מלחמת שנים עשר הימים הוכיח כי תגובה לתוקפנות בדוקטרינת ההגנה של איראן אינה רק אפשרות, אלא כלל. יכולות הטילים וההגנה של איראן אינן כפופות לשליטה ואינן דורשות אישור, וכל תוקפנות תיענה בתגובה מהירה ונחרצת שתעלה על חישוביהם של אלו המתכננים אותה. שיתוף פעולה אזורי ואחריות קולקטיבית הם הדרך היחידה לרסן את הספירלה המסוכנת הזו.
נור ניוז