במהלך ביקורו האחרון ברוסיה, שר החוץ עבאס עראקצ'י ביקר באוניברסיטת מוסקבה, שם פנה לפרופסורים ולסטודנטים של האוניברסיטה. הוא סיכם במענה על מספר שאלות של סטודנטים.
נוסח השאלות והתשובות הוא כדלקמן:
בהתחשב בדיונים המתמשכים על עסקאות חילופי אנרגיה פוטנציאליות בין איראן לרוסיה, האם האפשרות להחליף ישירות נפט איראני המיוצא לשוק העולמי (במיוחד סין) עבור בנזין המיוצר בפדרציה הרוסית וברפובליקה של בלארוס נדונה במשא ומתן דו-צדדי? זה עשוי לספק אלטרנטיבה למכירת נפט ורכישת בנזין.
מגזר האנרגיה הוא תחום רחב של שיתוף פעולה בין איראן לרוסיה, הכולל הן נפט והן גז. ארצנו נתונה לסנקציות בלתי חוקיות שהוטלו על ידי ארצות הברית ומדינות המערב בהקשר זה. יוזמות ופרויקטים רבים מתנהלים בינינו כדי לטפל בסנקציות אלו ולשתף פעולה בתחומי הובלת ומכירת נפט וגז. מבלי להיכנס לפרטים רבים מדי, אני יכול לומר ששיתוף הפעולה שלנו נרחב, ופרויקטים משמעותיים ביותר מיושמים בתחומי מכירת נפט, הובלת גז והחלפות גז. אנו עובדים גם על ייבוא גז רוסי לצריכה מקומית באיראן ועוסקים באופן פעיל בפעולות חילופי גז.
התגברות והתמודדות עם סנקציות אמריקאיות היא חוויה בפני עצמה. אנו מתמודדים עם סנקציות אמריקאיות כבר כמעט 45 שנה או יותר, והתמודדות עם סנקציות אלו הפכה למומחיות נרכשת; אפשר אפילו לומר שלאיראנים יש דוקטורט בתחום זה. בהינתן הסביבה האקדמית שלנו, אנו יכולים לשתף פעולה במאבק נגד סנקציות, להחליף מומחיות או אפילו לנהל תוכניות חינוך ומחקר משותפות.
אילו יוזמות מתכנן משרד החוץ האיראני לקידום דיאלוג תרבותי ולהקל על חילופי דברים אקדמיים בין סטודנטים וצעירים איראנים ורוסים?
תודה רבה. אתה דובר פרסית שוטפת. היום דנו בשיתוף פעולה אקדמי בין אוניברסיטה זו לבין בית הספר ליחסים בינלאומיים של משרד החוץ. אנו מוכנים לארח סטודנטים מאוניברסיטה זו בטהרן לקורסים קצרי טווח, קורסי שפה פרסית, קורסי ידע מתקדמים או תוכניות תואר שני ארוכות טווח. בהקשר זה, הוחלט שדיקן בית הספר שלנו יבקר באיראן כדי לפתח את התוכניות והעיצובים הדרושים לקורסים אלה.
באילו תחומים יכולים סטודנטים משתי המדינות, ובמיוחד צעירים המתמחים ביחסים בינלאומיים ומתעניינים בלימודים איראניים ורוסיים, לתרום לחיזוק היחסים בין איראן לרוסיה?
אנו משתפים פעולה בתחומים רבים, אך עליי להדגיש שרוב שיתוף הפעולה שלנו היה פוליטי וכלכלי, בעוד ששיתוף הפעולה שלנו בתחום התרבותי היה מוגבל. אתה ושאר הסטודנטים שהעלו שאלה זו צודקים לחלוטין. עלינו להרחיב את ההיבט התרבותי של יחסינו. אנשי שתי המדינות, האוניברסיטאות שלהן והסטודנטים שלהן צריכים להכיר זה את זה טוב יותר, וזה אפשרי באמצעות ביקורים וחילופי ידע אקדמיים. בהקשר זה, בוודאי נפתח תוכנית, ואנחנו במשרד החוץ שקלנו שיתוף פעולה בין הפקולטה ליחסים בינלאומיים לאוניברסיטה זו כנקודת מוצא.
ראשית, בנוגע לפוליטיקה הפנימית האיראנית, ובמיוחד בנוגע לנוער, מהן כמה מדיניות מוצלחות, ואילו תחומי חילופי ניסיון זמינים? שנית, בנוגע למדיניות חוץ, דונלד טראמפ דיבר על שיגור מבצעים צבאיים מיוחדים בוונצואלה. האם אתה מאמין שזה נכון או סתם טענה? מהי תגובת הקהילה הבינלאומית, ואיזה תפקיד יכולות למלא איראן ורוסיה בשימור ריבונותה של מדינה זו?
מאז המהפכה האסלאמית, המדיניות שלנו תמיד הייתה להסתמך על יכולות לאומיות, וצעירים מילאו תפקיד מרכזי בבניית החוסן הלאומי. לדעתי, צעירים ממלאים תפקיד מהותי בבניית יכולות אלו. לדוגמה, הצלחנו להתנגד לארצות הברית ולישראל, שתיהן מעצמות גרעיניות, במלחמת שנים עשר הימים, ומנענו מהן להשיג את מטרותיהן. הצלחה זו הייתה פרי יכולות ההגנה והטילים שפיתחנו בעצמנו, הכל בזכות מאמציהם של צעירים שעסקו בתחום זה בתשוקה, מסירות והתלהבות. בתחום הגרעיני, גם את הידע והיכולות ייצרנו בעצמנו, שהיו גם פרי מאמציהם המדעיים של צעירים. אנו מסתמכים על הצעירים שיצרו חוזק לאומי ואחדות לאיראן. מדיניות הרפובליקה האסלאמית של איראן היא להסתמך על צעירים, למרות שהדרך קדימה עדיין ארוכה. הרפובליקה האסלאמית של איראן עדיין לא בת חמישים, ובמהלך תקופה זו היא הפכה מממשלה כפופה לארצות הברית למערכת אסלאמית עצמאית ודמוקרטית. אנו עדיין בתהליך של בנייה וניסוי. במהלך חמישים השנים האחרונות, התמודדנו עם מכשולים רבים, כולל מלחמה בת שמונה שנים עם סדאם חוסיין, שנתמכה ונתמכה על ידי ארצות הברית והמערב. יצאנו מהמלחמה הזו, עם הסנקציות ארוכות הטווח והלחץ הנרחב שלה. עם זאת, התגברנו בגאווה על כל האתגרים הללו, תוך הסתמכות על צעירינו.
במקרה של ונצואלה, אמריקה מובילה את העולם לעבר חוק הג'ונגל. אין בסיס חוקי לפעולות כאלה. החוק הבינלאומי אינו מתיר לאמריקה, למשל, לנהל מלחמה בסמים בוונצואלה כעת. היכן בעולם מועצת הביטחון או כל מוסד אחר העניקו לאמריקה את הסמכות לעשות כרצונה? תקיפת ונצואלה היא בלתי חוקית לחלוטין, והקהילה הבינלאומית חייבת לתמוך במדינה זו, בחוק הבינלאומי ובסדר הבינלאומי. אמריקה שתתקוף כל מדינה שתבחר תוביל את העולם למקום מסוכן. אם השימוש בכוח יהפוך לנורמה, ואם כל מי שבשלטון ינסה לכפות את רצונו על אחרים, הדבר יוביל את העולם לכאוס ולחוק הג'ונגל. כל האומות חייבות לעמוד נגד מדיניות אמריקאית זו.
מדוע אתה חושב שלאיראן, למרות מיקומה הגיאוגרפי המועיל, יש נתח קטן יותר של תנועת סחורות בהשוואה למסדרונות מתחרים כמו אלה של קזחסטן ואזרבייג'ן? והשאלה השנייה היא: מה בדיוק עושה הדיפלומטיה האיראנית כדי למשוך משלוחים נוספים למסדרון צפון-דרום?
אתה צודק לחלוטין. עקב הסנקציות שהוטלו על איראן, כמו גם המלחמות והסכסוכים שעברנו, לא הצלחנו לתת לנושא חשוב זה את תשומת הלב הראויה לו. אבל כעת, כל המיקוד של ממשלתו של מר פזשקיאן הוא על השלמת נתיבי המעבר של איראן. החשוב שבהם הוא המסדרון צפון-דרום, שכמעט כולו הושלם, למעט קטע קטן מראשט לאסטרה, הידוע היטב. אנו מיישמים פרויקט זה בשיתוף פעולה עם רוסיה, ואני מקווה שגם קטע זה יושלם בקרוב. מסדרון זה הוא נתיב מעבר חיוני המחבר את רוסיה ואזור הקווקז, דרך איראן, למפרץ הפרסי ולאוקיינוס ההודי, והוא יביא יתרונות רבים. אנו עובדים גם על מסדרונות מזרח-מערב כדי לחבר את סין לאיראן דרך מרכז אסיה, ולקווקז ולאירופה, גם דרך איראן. כפי שציינת, אנו מעט מאחרים, אך העדיפות של ממשלת הרפובליקה האסלאמית של איראן כעת היא השלמת נתיבי המעבר צפון-דרום ומזרח-מערב.
בנאומך נגעת בשיתוף פעולה איראני-רוסי בתחום האנרגיה. בסוף ספטמבר, סוכנויות ידיעות דיווחו על חתימת הסכם בין ארגון האנרגיה האטומית של איראן לבין רוסאטום לבניית תחנת כוח גרעינית חדשה בשם תחנת הורמוז. לאיזה שלב הגיע הפרויקט הזה, והאם יש תוכניות לבניית תחנות כוח קטנות יותר?
כפי שציינתי, תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שהשלב הראשון שלה נבנה על ידי רוסיה, היא סמל ליחסי איראן-רוסיה. השלבים השני והשלישי של תחנת כוח זו נמצאים כעת במשא ומתן ובתכנון. תחנת הורמוז תיבנה על ידי המגזר הפרטי באיראן, אך ניתן לכלול גם פרויקט זה במסגרת שיתוף הפעולה האיראני-רוסי. מזכר ההבנות שנחתם בין ארגון האנרגיה האטומית של איראן לבין רוסאטום מתאר תחומים רחבים של שיתוף פעולה בין שתי המדינות, ובעזרת השם, נתקדם בכיוון זה.
בהתחשב בהתפתחות היחסים בין איראן לבלארוס, אילו תחומים חדשים, כגון טכנולוגיה, תיירות וחינוך, אתם רואים כבעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לשיתוף פעולה בין הדור הצעיר לבין דיפלומטים עתידיים של שתי המדינות?
אולי יעניין אתכם לדעת שהייתי במינסק לפני יומיים וקיימתי פגישות רשמיות עם מר לוקשנקו, שר החוץ, ופקידים בלארוסיים אחרים. לדעתי, תחומי שיתוף הפעולה בין איראן לבלארוס רחבים מאוד. הסחר בין שתי המדינות גדל בהתמדה, ותכננו להאיץ תהליך זה. איראן מייבאת את רוב צרכי דשני האשלג שלה מבלארוס, ופיתחנו מספר פרויקטים משותפים של ייצור באיראן. כמו כן ניהלנו משא ומתן על הקלה באשרות תיירים. איראן ביטלה באופן חד צדדי את דרישות הוויזה לאזרחי בלארוס, שיכולים כעת לנסוע לאיראן למשך 14 יום ללא ויזה. הצענו גם ויתור מוחלט על ויזה לקבוצות תיירים, וממשלת בלארוס הבטיחה לשקול זאת. היחסים בין איראן לבלארוס, כמו אלה שבין איראן לרוסיה, נמצאים בהתפתחות יוצאת דופן, ובמהלך ביקורנו האחרון במינסק, הנחנו מפת דרכים לשנה ליחסים בין שתי המדינות.
בהתחשב בחזונה האסטרטגי של איראן לאזור, כיצד אתה רואה את יישום פרויקטים תחבורתיים, כמו מסדרון זנגזור, התורמים לצמיחה כלכלית משותפת בין מדינות הקווקז, ואיזה תפקיד הוא ממלא בחיזוק האמון בין מדינות האזור?
אנו מברכים על הקמת קשרים ומסדרונות בין מדינות אזור הקווקז. כביש המחבר את אזרבייג'ן ונחיצ'בן דרך איראן כבר נבנה דרך מסדרון אראס. אנו משתפים פעולה עם הרפובליקה של אזרבייג'ן וארמניה בפרויקטים רבים, כולל פרויקט המעבר. עם זאת, יש נקודה מכרעת בנוגע לאזור הקווקז; נושא זה הוא בעל חשיבות עליונה עבורנו, ואני מאמין שגם עבור רוסיה. סוגיות האזור הזה נוגעות למדינותיו שלו, ואף כוח זר לא צריך להתערב. ההצעה שלנו, שגם התקבלה בברכה על ידי רוסיה, היא הקמת מנגנון תלת-צדדי פלוס תלת-צדדי. אנו מתנגדים לכל נוכחות של כוחות זרים, במיוחד כוחות אמריקאים, בכל צורה שהיא, שכן אנו רואים בכך פגיעה בביטחון האזורי. דנו בחששות אלה עם ארמניה וגם עם הרפובליקה של אזרבייג'ן, ואנו חולקים את אותן דעות כמו ממשלת רוסיה בנושא זה. אנו עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות הללו.
באשר לתוכנית הגרעין האיראנית, כידוע לנו, איראן מחויבת לאמנת אי-הפצת נשק גרעיני (NPT), כפי שציינת בנאומך. נשמח לתובנותיך לגבי הפרספקטיבה האסטרטגית של איראן להרחבת היחסים, מעמד משטר אי-הפצת הנשק הגרעיני ועתיד המשא ומתן, במיוחד לאור כישלונן של מעצמות המערב להאריך את הסכם הגרעין.
איראן היא צד לאמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני וחברה מחויבת במשטר זה. מתקני הגרעין שלנו שהותקפו היו תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), והתקפה זו הייתה הפרה ברורה של החוק הבינלאומי. בעוד שאנו נותרים מחויבים להתחייבויותינו במסגרת אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני, אנו מתעקשים גם על זכויותינו. אחת מזכויות אלה היא שימוש בדרכי שלום באנרגיה גרעינית, כולל העשרת אורניום, ואין לנו כוונה לוותר על זכות זו. נכון שהמתקנים שלנו ניזוקו, ובצורה קשה, אך טכנולוגיה לא יכולה להיהרס באמצעות הפצצה. תעשיית הגרעין של איראן אינה מיובאת; הידע והטכנולוגיה שלה הם מקומיים, שפותחו על ידי מדענינו. מדע וטכנולוגיה אינם ניתנים להרס באמצעות הפצצה. גם אם מבנים ומכונות נהרסים, ניתן להחליף ציוד, משום שהידע נמשך.
אנו מדגישים שני עקרונות: ראשית, אופייה השליו של תוכנית הגרעין של איראן. מעולם לא ביקשנו לרכוש נשק גרעיני ולא נבקש לעשות זאת. בהקשר זה, קיים פתווה של מנהיג המהפכה האסלאמית האוסרת על ייצור, החזקה ושימוש בנשק גרעיני. איסור פירושו דחייה מוחלטת; לכן, רכישת נשק גרעיני אינה מקובלת על סמך אמונתנו, ולא נמשיך בכך. שנית, לא נוותר על זכותנו להשתמש באנרגיה גרעינית בדרכי שלום. אם יושג הסכם המבוסס על שני עקרונות אלה, דיפלומטיה ומשא ומתן הופכים לאפשריים. עם זאת, אם הצד השני יבקש לכפות את דעותיו, כפי שקורה כיום עם ארצות הברית, שאינה מבקשת משא ומתן אלא כופה את רצונה, אזי הדיאלוג יהיה חסר תועלת ובלתי אפשרי. אך בכל פעם שאמריקה תהיה מוכנה למשא ומתן הוגן ומאוזן, איראן תשקול מחדש את העניין.
רבים מאמינים כי האומות המאוחדות כבר אינן יעילות כפי שהיו בעבר, וכי הן הפכו חסרות יכולת לפתור סכסוכים ולמנוע אלימות. האם ניתן לבצע רפורמה ולהחיות את תפקידן של האומות המאוחדות?
אתם צודקים לחלוטין. האומות המאוחדות איבדו במידה רבה את תפקידן, ומועצת הביטחון כבר אינה יעילה מספיק במניעת מלחמות ובשמירה על השלום. כאשר המועצה אינה מסוגלת למנוע רצח עם כמו זה שהתרחש בעזה, ברור שהיא איבדה את יעילותה. האם רפורמות נחוצות? כן, הן ללא ספק נחוצות, אך אופי הרפורמה הוא נושא לוויכוח. מתקיים דיון נרחב בתוך האומות המאוחדות על רפורמות, וישנם חילוקי דעות מהותיים בין המדינות החברות. באופן אישי, איני רואה סיכוי ברור לחולל שינויים אמיתיים במועצת הביטחון במצב הנוכחי. לדעתי, על הקהילה הבינלאומית להתעמת עם מדיניות ההגמוניה האמריקאית ולהשיב את מועצת הביטחון למשימתה העיקרית, שהיא שמירה על השלום; אולם, דרך זו אינה קלה.
נור ניוז