ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם אמש בנושא החלטה 2231, במקום לשמש כפלטפורמה לבניית קונצנזוס, הפכה לדוגמה בולטת להעמקת הפילוג בין המעצמות הגדולות לבין הבידוד הפוליטי של אירופה בנוגע לסוגיית הגרעין האיראני. העמדות החד משמעיות של רוסיה, סין והרפובליקה האסלאמית של איראן הוכיחו כי מאמציהן של שלוש מדינות אירופה הללו להחיות את מה שמכונה "מנגנון ה-snapback" חסרי כל בסיס משפטי או קונצנזוס בינלאומי. וסילי נבנזיה, נציג רוסיה הקבוע באו"ם, קבע כי דרישות צרפת, בריטניה וגרמניה להפעיל את מנגנון ה-snapback "בלתי מקובלות", וטען כי החלטה 2231 למעשה מבוטלת. הוא מתח ביקורת על תפקודו של נשיא מועצת הביטחון, והזהיר כי המוסד לא צריך להפוך לכלי להשגת יעדים פוליטיים של ממשלות מערביות מסוימות. נבנזיה הזכיר את ששת סבבי המשא ומתן בין איראן לארצות הברית ואת התקיפה על איראן יומיים בלבד לפני תחילת סבב השיחות הבא, ותיאר התנהגות זו כעדות ברורה לצביעות המערבית. הנציג הסיני תמך בתוקף בעמדתה של רוסיה, והכריז כי החלטה 2231 פגה תוקפה וכי מועצת הביטחון אינה מסוגלת לנקוט פעולה כלשהי על סמך טענות שלוש המדינות האירופיות. בייג'ינג הזהירה כי פעולות כאלה רק יפגעו עוד יותר באמינות מועצת הביטחון. בהתייחסו לתקיפות ארה"ב וישראל על איראן, הדגיש הנציג הסיני כי השימוש בכוח לא רק אינו מצליח לפתור את סוגיית הגרעין האיראני אלא גם מסבך את התהליך הדיפלומטי. הוא קרא לסיום המתיחות, להסרת סנקציות בלתי חוקיות ולמשא ומתן המבוסס על כבוד הדדי ושוויון. לעומת זאת, נציגי בריטניה וצרפת ניסו לשמור על עמדת מועצת הביטחון כגוף המתאים להתערב בסוגיית הגרעין האיראני. הנציג הבריטי דרש בדיקות של המתקנים שניזוקו ולחזור של איראן למשא ומתן ישיר עם ארצות הברית, בטענה כי אירופה מקיימת את התחייבויותיה במסגרת הסכם הגרעין - טענה שנדחתה על ידי רוסיה וסין. העימות המילולי בין נציגי רוסיה וצרפת הדגים גם כי הנרטיב האירופי בנוגע למעמד הסכם הגרעין עם האיחוד האירופי סותר באופן חמור את המציאות המשפטית והפוליטית.
בינתיים, עמדתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן הייתה עקבית וברורה להפליא. אמיר סעיד אירוואני, נציגה הקבוע של איראן באו"ם, הצהיר, על סמך נימוקים משפטיים, כי החלטה 2231 פגה ב-18 באוקטובר 2025, וכי היא איבדה כל תוקף משפטי וסמכות אכיפה החל מתאריך זה. הוא הדגיש כי איראן חברה מחויבת באמנה לאי הפצת נשק גרעיני מאז 1970 ותמיד דחתה נשק להשמדה המונית מסיבות משפטיות, מוסריות ואידיאולוגיות. אירוואני הדגיש כי הרפובליקה האסלאמית של איראן לא תיכנע ללחץ או להפחדה, וגם לא תשלם כופר, אלא תישאר מחויבת לדיפלומטיה עקרונית ולמשא ומתן רציני. בנוסף לעמדות אלו, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הזכיר למועצת הביטחון בדו"ח שלו כי יישום ההסכם הפך מסובך ביותר בעקבות פרישת ארצות הברית מתוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA) בשנת 2018 והפחתת התחייבויותיה על ידי איראן. הוא קרא לכל הצדדים להתמקד בפתרונות דיפלומטיים כדי למנוע הסלמה של המשבר ולקיים דיאלוג. הפגישה הסתיימה ללא הצהרה משותפת או החלטה חדשה, תוצאה המדגימה בבירור את הפילוג העמוק בין החברות הקבועות במועצת הביטחון בנוגע לסוגיית הגרעין האיראני. עם זאת, פילוג זה לא פגע הפעם באיראן, אלא באירופה ובנרטיב המערבי של הסכם הגרעין, ובכך מאשר את השינוי באיזון הפוליטי בנושא רגיש זה.