התפתחות זו מגיעה לאחר שברלין הודיעה כי היא שוקלת עסקאות נשק בשווי 50 מיליארד אירו לחיזוק יכולותיה הצבאיות, על רקע מיליטריזציה מהירה בגרמניה מאז תחילת המלחמה הרוסית באוקראינה.
שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס אמר כי קצב אספקת הנשק "מאיץ בקצב חסר תקדים", ואישר כי ועדת התקציב הפרלמנטרית תבחן פרויקטים עצומים, כולל הרחבת מערכת חץ 3 (חץ 3) ומערכות הגנה אוויריות אחרות.
עם זאת, הרחבת העסקה עם הישות הישראלית ספגה ביקורת חריפה, במיוחד לאור המלחמה המתמשכת בעזה, שם ישראל מואשמת בביצוע הפרות חמורות של החוק הבינלאומי. מבקרים טוענים כי התעקשותה של גרמניה להמשיך בעסקה זו, ואף להרחיבה, חושפת סטנדרט כפול בוטה ברטוריקה הגרמנית בנוגע ל"ערכים" ו"זכויות אדם", שכן ברלין ממשיכה לממן את אחת התעשיות הצבאיות הרווחיות ביותר של ישראל ובמקביל מטילה הגבלות על ייצוא של סוגים מסוימים של נשק אליה.
ב-3 בדצמבר, "משרד ההגנה" של הישות הישראלית העביר את מערכת הטילים המבצעית הראשונה מדגם "חץ 3" לצבא גרמניה בטקס רשמי בעל ממדים פוליטיים וסמליים ברורים. הישות תיארה את העסקה כ"היסטורית", בעוד שמתנגדים בתוך גרמניה ראו בה עדות נוספת למעורבותה של ארצם במרוץ חימוש המשרת חברות נשק ומעמיק את המתיחות הבינלאומית, במקום להשקיע בדיפלומטיה ובביטחון קולקטיבי.
על פי כלי התקשורת הישראליים, הרחבת העסקה תספק לתעשיות הצבאיות של הכיבוש דחיפה כלכלית חסרת תקדים בתקופה שבה ממשלת הכיבוש מתמודדת עם לחץ בינלאומי גובר עקב תוקפנותה נגד עזה. מבקרים טוענים כי גרמניה, באמצעות עסקה זו, לא רק מתעלמת מלחץ זה, אלא גם מפצה למעשה את הכיבוש מבחינה פוליטית וכלכלית, דבר שמעלה שאלות רציניות לגבי תפקידה של ברלין בהדלקת סכסוכים במקום בבלימתם.
על רקע הסלמה בהוצאות הצבאיות האירופיות, עסקת חץ 3 נתפסת כמודל לבריתות צבאיות המעניקות עדיפות לאינטרסים על פני שיקולים הומניטריים, וחושפת כיצד מלחמות ומשברים הפכו להזדמנויות השקעה משתלמות עבור תעשיית הנשק, הן בישות הכובשת והן במדינות הטוענות לשמירה על הגנה תוך כדי הזנת היגיון של עימות וחימוש.
נור ניוז