העיתון, בדיווח של דיוויד רוזנברג, הסביר כי ההודעה של מספר מדינות להחרים את תחרות האירוויזיון במחאה על מלחמת עזה הגיעה כהלם לממסד הישראלי, במיוחד לאור האמונה הרווחת בקרב מתנחלים שהמלחמה היא נחלת העבר ושהגיע הזמן להמשיך הלאה מבלי להתעכב על האופן שבו היא נוהלה צבאית.
העיתון ציין כי למלחמה נותרה נוכחות חזקה בחו"ל, במיוחד בחוגים תרבותיים ותקשורתיים, וציין כי תאגיד השידור האירי (BR) נימק את פרישתו מהאירוויזיון בציטוט האבדות הכבדות בעזה, המשבר ההומניטרי המתמשך וחששות לגבי פגיעה בעיתונאים במהלך המלחמה.
העיתון ציין כי החרם התרבותי והאקדמי לא הוגבל לאירוויזיון. יותר מאלף סופרים ואנשי ספרות מרחבי העולם חתמו על התחייבות להחרים מוסדות תרבות ישראליים, ויוזמות בינלאומיות הושקו לאיסור מוזיקה ישראלית. שחקנים ויוצרי קולנוע בולטים הצטרפו גם הם לקמפיינים להחרמת הכיבוש בתעשיית הקולנוע.
היא הוסיפה כי אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים בשטחים הכבושים ממשיכים להתמודד עם חרמות אירופיים, הן גלויים והן באמצעות מה שכינתה "חרמות סמויים", כגון סירוב לפרסם מחקרים מדעיים או מניעת הזמנות להשתתף בכנסים בינלאומיים.
הארץ ציין כי בעוד שחלק מקמפייני החרם שככו מאז כניסת הפסקת האש לתוקף, ישראל אינה יכולה להניח שהשפעות המלחמה ייעלמו. העיתון הדגיש כי תדמיתה של ישראל בחוגים תרבותיים ואקדמיים מתקדמים נותרה שלילית, וכי ההתנגדות למלחמה, במקרים רבים, הפכה להתנגדות לעצם קיומו של הכיבוש.
העיתון הדגיש כי הסכנה האמיתית טמונה בדעיכת הכוח הרך של הכיבוש, והסביר כי תרבות, אמנויות ואוניברסיטאות ממלאות תפקיד מרכזי בשיפור תדמיתה העולמית של ישראל. הוא הוסיף כי חרמות אקדמיים מאיימים על חדשנות ושיתוף פעולה מדעי ועלולים להוביל לבריחת מוחות.
נור ניוז