במכתב ששלחו לנתניהו, כתבו האסירים כי "במקביל ליום ה-800 לאסון הקשה ביותר בתולדות המדינה, ממשלת נתניהו ממשיכה להפנות עורף למשפחות השכולות, לניצולי השבי ולאומה כולה", וקראו לממשלה "להפסיק להתחמק, להתעכב ולטיח", והדגישו כי אם שרי הממשלה אינם רוצים לקחת אחריות ולהקים ועדת חקירה, "אז עליהם לפנות את תפקידם ולהשאיר את ההחלטה לעם".
האסירים שהודיעו על הצטרפותם ל"מועצת ה-7 באוקטובר" הוסיפו, "אף ועדה פוליטית לא תכסה את האמת. רק ועדת חקירה רשמית לחלוטין יכולה לחשוף את סדרת הכשלונות, את אחריות המנהיגים ואת ההחלטות שקבעו את הגורלות".
האסירים לשעבר וקרוביהם הדגישו כי "הכישלון לא הסתיים ב-7 באוקטובר, אלא נמשך בכל יום שהממשלה מסרבת לחקור. ככל שהם ינסו להתחמק מהאמת, כך נילחם עליה יותר. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק לפחד מהאמת ותתחיל לפחד מהציבור".
במכתב צוין כי על הוועדה "לחקור את כל ההיבטים של אותו יום, לא פחות, ועליה גם לחקור מה קרה מאז ה-7 באוקטובר". הישראלים המשוחררים הוסיפו כי על הוועדה לבחון גם את "תהליך קבלת ההחלטות במשא ומתן בנוגע להחזרת אסירים, את הסיבות לעיכובים החוזרים ונשנים, את התיאום בין הרמות הפוליטיות והצבאיות, את הצהרותיהם ופעולותיהם של כל פקידי הציבור ואת השפעתם על חייהם של האסירים, רווחתם הפיזית והנפשית, גורלם של אלה שנלכדו חיים ונהרגו בשבי, ואת הזמן הארוך שלקח להחזיר את גופות האסירים למשפחותיהם".
חותמי המכתב הדגישו כי "ועדת החקירה אינה כלי פוליטי, וגם לא יכולה להיות מורכבת מאנשים הנמצאים בעצמם תחת חקירה". הם טענו כי הוועדה "צריכה להיות שקופה, מקצועית, ובעלת סמכות מלאה להורות על חקירות, לחקור עדים, לבחון מסמכים ולהגיע למסקנות ברורות, כולל הסמכות ליישמן". לדבריהם, חלוף הזמן מגיע במחיר גבוה, הכולל "עיוות עדויות, הסתרת ראיות, חוסר היכולת לחשוף את האמת, כשלים בהבנה והפרכת שקרים".
העיתון דיווח גם כי המכתב הגיע במקביל לדרישה של "מועצת אוקטובר", המורכבת ממתנחלים שילדיהם נהרגו, להקים ועדה כזו. בהקשר זה, אייל אשל, ממייסדי המועצה, התייחס לאפשרות להעניק לנתניהו חנינה בתמורה להקמת ועדה כזו במהלך הפגנה שנערכה במוצאי שבת בכיכר הבימה בתל אביב. לאחר מכן פנה לנשיא המדינה יצחק הרצוג ואמר: "לא תהיה חנינה על מה שקרה ב-7 באוקטובר".
נור ניוז