הבולטות של מלחמת אוקראינה בתקשורת המערבית ובשיח הפוליטי אינה רק תגובה להתפתחויות בשטח במזרח אירופה, אלא פונקציה אסטרטגית להכיל את הלחץ הציבורי העולמי בנוגע לפשעים המתמשכים בעזה. בעוד שאזהרתו של סרגיי לברוב מפני ניסיונות להסיט את תשומת הלב העולמית מפלסטין הוזנחה בתקשורת המערבית כחלק מהעימות בין מוסקבה למערב, עיתוי זה, המקביל ללחץ הגובר על עזה, חושף את טבעה האמיתי של אזהרה זו. על ידי הפיכת אוקראינה ל"משבר הדומיננטי", המערב הצליח למעשה להסיר את הסבל ההומניטרי של הפלסטינים מהשיח הציבורי, מה שאפשר לישראל להמשיך בפעולותיה הצבאיות בעלות פוליטית מינימלית. אסטרטגיה זו משלימה את פרויקטה של ישראל לטהר ולהרגיע את המוסדות הבינלאומיים בנוגע לממדים הרצחניים של הסכסוך בעזה.
עזה: רצח עם המורכב מפצצות, רעב וקור
המציאות בשטח בעזה מציירת תמונה קשה של רצח עם רב-גוני: הפצצות אוויריות וקרקעיות בלתי פוסקות, מצור שהוטל על ידי יצירת "קו צהוב", שימוש שיטתי ברעב ובעקירה, ולבסוף, המשבר המחמיר שהוחמר על ידי קור וגשם. נתונים סטטיסטיים שפרסם לשכת התקשורת הממשלתית של עזה מצביעים על כך שהטענה על 600 משאיות סיוע הנכנסות מדי יום היא שקרית; רק 230 משאיות מורשות להיכנס, וגם אלה כפופות לשליטת כוחות הכיבוש, ומונעות מתושבים גישה לצרכים בסיסיים. הרס אלפי אוהלים, הצורך הדחוף ב-300,000 מקלטים ומותם של למעלה מ-70,000 בני אדם מאשרים כי הפסקת האש לכאורה של המערב היא רק כיסוי ללחץ מתמשך על אזרחים. החלטת ארה"ב להטיל סנקציות על אונר"א היא האחרונה בסדרת פעולות החוסמות סיוע ומסלימות את האסון ההומניטרי.
שיקום: הבטחה להתחמק מאחריות
בפגישות שמטרתן לכאורה לתמוך בהפסקת אש, המערב מציע שוב ושוב את שיקום עזה כהבטחה, מבלי להכיר באחריותו הישירה להרס. הודאתו של פיקוד המרכז האמריקאי על למעלה מ-60 טון הריסות, יחד עם שתיקתו המוחלטת של המערב בנוגע לפינויהן, מצביעה על אסטרטגיה של "הרס ללא דין וחשבון". זאת למרות פריסת ציוד מתוחכם בעזה לחיפוש גופות חיילים ישראלים, בעוד שלא ננקטות צעדים להצלת אזרחים. הדווחת המיוחדת של האו"ם, פרנצ'סקה אלבנזה, מתעקשת שישראל ותומכיה המיליטנטים בעזה חייבים לשלם עבור השיקום, ויש לכך בסיס משפטי ברור. ניסיון המערב לממן את השיקום מכיסם של אחרים אינו רק הכחשת אחריות; זוהי גם הנצחה של מעגל הרווח וההרס.
טיוח ישראל ושיבוש הצדק הבינלאומי
מבחינה דיפלומטית, המערב פועל בו זמנית לצמצום בידודה של ישראל תוך סגירת ערוצים משפטיים עבורה. האיום של בריטניה וארצות הברית להעביר את תיקו של נתניהו לבית הדין הפלילי הבינלאומי מדגים כי "הסדר המבוסס על כללים" מושעה במהירות בניגוד לאינטרסים של ישראל. חידוש יצוא הנשק על ידי גרמניה, פעולות דומות של בריטניה, צרפת וארצות הברית, יחד עם מאמצים לפרק את עזה מנשקה, העבירו במכוון את מאזן הכוחות לטובת הכובש. הניסיון הסורי והלחץ על לבנון מוכיחים גם כי התיישבות ופירוק נשק אינם גורמים מרתיעים אלא מעודדים תוקפנות. בנסיבות אלה, אחריות עולמית דורשת מודעות ציבורית מתמשכת, קונצנזוס בין מדינות אסלאמיות ואקטיביזם מצד אמנים ואינטלקטואלים; שכן שתיקה היום היא שותפות לפשעי המחר.
נור ניוז