מאחורי הקלעים של ההתקפות המחודשות של ישראל על עזה

למרות הפסקת האש שהוכרזה במסגרת תוכנית עשרים הנקודות של טראמפ והעימות הפוליטי בשארם א-שייח', המשטר הציוני לא עצר ביעילות את פעולותיו נגד עזה. הסיוע ההומניטרי הגיע רק ל-35% מהסכום שהובטח, וגם אז, חסרות לו תרופות ואספקה ​​חיוניים. ההתקפות האחרונות, חסרות תקדים בהיקפן וברב-שכבתיות, חשפו את שכונות שג'אעיה ותופה להפגזות ארטילריות, תקיפות אוויריות ותקיפות ימיות.
רמת אלימות זו, החורגת ממתקפה צבאית גרידא, הפכה לכלי ל"הפגנת כוח" כדי לפצות על כשלים אזוריים - טקטיקה המופעלת שוב ושוב כדי להסוות ליקויים אסטרטגיים. תל אביב מודעת היטב לכך שניתן לנהל את מצבה הפנימי השברירי רק על ידי יצירת זעזוע ביטחוני והצגת אלימות בוטה.
אגרוף ברזל לסחיטה ולמניפולציה של דעת הקהל
המשטר הציוני הרחיב במכוון את בניית ההתנחלויות בגדה המערבית ובירושלים במסווה של הפסקת אש רשמית, ובכך חשף למעשה את הכיבוש לגלוי. הלחץ מצד דעת הקהל העולמית, ואפילו ביקורת מצד בעלות ברית אירופאיות - גרמניה, אנגליה, צרפת ואיטליה - מדגימים כי הציונים אינם מסוגלים עוד לשלוט בנרטיב העולמי כפי שחשבו בעבר.
יתר על כן, שערוריית עינויי האסירים הפכה למשבר חמור. פרסום סרטונים המראים ירי ישיר בשני צעירים פלסטינים שנכנעו וחילול גופותיהם לאחר מכן על ידי דחפור צבאי חשף את פניה האמיתיות של "מדיניות העינויים של הממשלה", עובדה שאושרה גם על ידי ועדה של האו"ם. בנסיבות אלה, תחילתה של סבב חדש של רציחות בעזה נראית כניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית משערוריות אלה על ידי יצירת משבר ביטחוני ולא אסטרטגיה צבאית אמיתית.

חישוביה המוטעים של תל אביב בשלוש חזיתות
בהסתמך על תמיכת המערב, הציונים ראו את עצמם ככוח הדומיננטי באזור. עם זאת, שלוש התפתחויות משמעותיות הובילו לכישלון חישובים אלה:
א) כישלון בלבנון
התנקשות במפקדו הבכיר של חזבאללה, טבטבי, הייתה אמורה להצית כאוס פנימי בלבנון. עם זאת, ניהולו החכם של חזבאללה ושמירה על "מאזן האימה" ניטרלו את הסכסוך, וההשתתפות המסיבית של מיליוני לבנונים בהלוויה סיכלה את תוכנית מלחמת האזרחים של תל אביב.
ב) כישלון בסוריה שלאחר אסד
תל אביב האמינה כי קריסת הממשל המרכזי ועליית חטיבת גולני הפכו את סוריה לשטח ציד קבוע. עם זאת, ההתנגדות העממית חסרת התקדים בבית ג'אן ופציעת חיילים ציונים על ידי כוחות מקומיים הוכיחו כי סוריה הפכה לפלטפורמה להרחבת ההתנגדות לאחר המשבר. כיבוש זה עורר גל של גינויים בינלאומיים נגדה.
ג) שערוריית המתקפה לכאורה על איראן
הנרטיב התקשורתי סביב מתקפה אמריקאית-ישראלית על איראן התנפץ לחלוטין על ידי הצהרותיו הברורות והאסטרטגיות של המנהיג העליון בנוגע לכישלון תוכניות ארה"ב ותל אביב, שנמשכו במשך עשרים שנה. אירוע זה הנחית מכה קשה על יוקרתה של מערכת קבלת ההחלטות הישראלית כולה.
בסך הכל, שלושת הכישלונות הגדולים הללו, יחד עם שערוריית עינויי האסירים והמשבר הפנימי, הניעו את המשטר הציוני להחיות את "טקטיקת הרצח לטייח את חרפתו".
יום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני וכישלון הנרטיב הישראלי
29 בנובמבר, יום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני, אינו רק אירוע סמלי השנה; הוא הפך לתצוגה עולמית להתעוררותן של אומות. מאירופה ועד אמריקה הלטינית, הפגנות עממיות ולחץ ציבורי אילצו ממשלות לנקוט עמדה נגד תל אביב.
הציונים מנסים להסיט את תשומת הלב מכישלונותיהם על ידי ניצול נושאים פריפריאליים, כמו שיחות השלום באוקראינה או ההתערבות הצבאית של ארה"ב בוונצואלה. עם זאת, המציאות היא ש"נרטיב ההתנגדות" הפך לשיח הדומיננטי, ואפילו צנזורה בתקשורת המערבית אינה יכולה לבלום את הגל הזה.
נתניהו מנסה להבטיח את הישרדותו הפוליטית על ידי הסלמת המשבר, אך טבח עזה אינו יכול עוד להסתיר את השערוריות הגוברות, משום שהעולם עומד כיום לצד פלסטין יותר מאי פעם.