דו"ח שנחתם על ידי חמישה ארגוני זכויות אדם ישראליים - עדאלה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, הורים נגד מעצר קטינים, המרכז להגנת הפרט ורופאים לזכויות אדם - האשימו את רשויות הכיבוש הישראליות בפירוק ההגנות המשפטיות על עצורים פלסטינים.
הדו"ח קבע כי רשויות הכיבוש מבצעות כעת עינויים והתעללות בכל שלבי המעצר ובתוך כל כוחות הביטחון המעורבים בבתי הכלא, באישור פקידים בכירים וללא פיקוח שיפוטי או מנהלי, ובהשתתפות צוות רפואי.
הדו"ח הוסיף כי "ישראל משתמשת בכינוי 'לוחמים בלתי חוקיים', שאינו מוכר על פי המשפט הבינלאומי, כדי להצדיק מעצר ממושך של פלסטינים ללא משפט או ערובות לזכויותיהם של שבויי מלחמה".
תחת כינוי זה, הכיבוש עצר יותר מ-4,000 עזתים מאז תחילת המלחמה.
מספר העצורים המנהליים עלה מ-1,100 לפני המלחמה ל-3,500 בספטמבר האחרון, כאשר משך המעצר המנהלי הממוצע הוכפל בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.
הדו"ח פירט שיטות עינויים שיטתיות שונות, כולל מכות במקלות, הזלפת מים רותחים הגורמת לכוויות קשות, שימוש בכלבים, שימוש ב"חדר דיסקו" עם מוזיקה רועשת וכואבת ואונס באמצעות חפצים. כמו כן, הוא חשף מדיניות הרעבה מכוונת, המספקת ארוחות של לא יותר מ-1,000 קלוריות ו-40 גרם חלבון ליום.
על פי הדו"ח, עצורים מקבלים טיפול רפואי מסוים כאשר ידיהם כבולות ועיניהם מכוסות.
הדו"ח תיעד לפחות 94 מקרי מוות במתקני מעצר ישראליים מאז תחילת המלחמה, בנוסף לעשרות מקרים של נזק בריאותי קבוע. כמו כן, הוא ציין את התפשטות הגרדת בקרב אלפי אסירים כתוצאה ממניעת טיפול רפואי כצורה של עינויים.
ארגוני זכויות אדם מתחו ביקורת על בית המשפט העליון של ישראל על תמיכתו במצב זה בכך שדחה 18 מתוך 20 עתירות שהוגשו נגד תנאי המעצר.
בית המשפט הוציא פסק דין לסגור את מרכז המעצר שדה תימן במקרה אחד, תוך אישור חלקי של עתירה נגד מדיניות הרעבה לאחר 17 חודשים.
ארגוני זכויות אדם אישרו כי גורלם של מאות עצורים עזתים נותר לא ידוע, וכי אסירים פלסטינים מוחזקים בבידוד ונמנע מהם להיפגש עם עורכי דינם, נציגי הצלב האדום, עיתונאים או משפחותיהם.
נור ניוז