מדיניותו האנטי-איראנית של טראמפ בבחירות בעיראק הובילה לתוצאות הפוכות.

הבחירות בעיראק הפכו לנושא חם בתקשורת האזורית והבינלאומית, הן לפניהן והן לאחריהן. בין הניתוחים שפורסמו, ארצות הברית הואשמה בניסיון להשפיע על הבחירות כדי להחליש את היחסים בין טהרן לבגדד.
במאמר על הבחירות בעיראק, ציין יוראסיה ריוויו כי לפני הבחירות, גושים פוליטיים עיראקיים היו מודאגים משיעור ההצבעה הנמוך ומתוצאות סבב ההצבעה הזה. המאמר קבע כי "בניגוד לכל הציפיות, שיעור ההצבעה בבחירות לפרלמנט ב-2025 הגיע ל-56.11%, מה שהפתיע את כולם, למרות התעקשותו של מוקתדה אל-סאדר להחרים את הבחירות". סאדר, שנהנה מבסיס עממי רחב ויציב, זכה במספר המושבים הגדול ביותר בבחירות 2021 עם 73. עם זאת, בשל חוסר יכולתו להקים "ממשלת רוב לאומית", סיעתו פרשה מהפרלמנט והתחייבה להחרים את התהליך הפוליטי.
המחבר המשיך בניתוח הסיבות לתוצאה זו בבחירות בעיראק, וציין כי מספר גורמים מילאו תפקיד: ראשית, עם עזיבתו של מוקתדה אל-סאדר, החליטו המרכיבים השונים של "מסגרת התיאום" להשתתף בבחירות בנפרד, ובכך משכו פלח רחב יותר של ציבור הבוחרים.
שנית, עם התרחקותו של אל-סודאני מ"מסגרת התיאום" שהמליצה עליו לראשות הממשלה בשנת 2022 והקמת קואליציה עצמאית כדי לזכות בקדנציה שנייה, דמויות משפיעות כמו נורי אל-מאלכי, מנהיג "קואליציית מדינת החוק", והאדי אל-אמירי, מנהיג ארגון באדר, נכנסו לזירה הפוליטית ותפסו שוב את תשומת ליבם של הבוחרים.
שלישית, הזוועות המחרידות שבוצעו בסוריה מאז נפילת משטר אסד, במיוחד נגד המיעוטים העלווים והדרוזים, יחד עם האיומים העדתיים הגלויים נגד האוכלוסייה השיעית בעיראק, הפעילו נורות אזהרה באזור בעל הרוב השיעי.
רביעית, כישלונם של מנהיגים סונים וכורדים להיענות לקריאתו של א-סאדר להפוך את חרם הבחירות לכלי נגד שחיתות לא רק העלה שאלות לגבי יעילותו של החרם, אלא גם אפשר למנהיגי מסגרת התיאום להציג אותו כאמצעי להרתעת חלק מהמצביעים.
חמישית, מארק סוואיה, שליחו של טראמפ לעיראק, שמונה ב-19 באוקטובר, פעל ללא לאות לא רק כדי להניא מצביעים שיעים מתמיכה בגושים פרו-איראניים, אלא גם כדי להשפיע באופן בוטה על הקמת הממשלה הבאה. הוא שיגר שוב ושוב איומים סמויים בסנקציות משתקות.
בעוד שסוואיה שיבח את א-סודאני על "הובלת המדינה בכיוון הנכון", הוא טען כי ארצות הברית מצפה שהממשלה העיראקית החדשה תשחרר את המדינה ממה שכינה "התערבות זרה הרסנית, כולל התערבות איראנית". דבריו שיקפו את סדרי העדיפויות המרכזיים של טראמפ: סיום תלותה של עיראק באנרגיה איראנית וניתוק הכלכלה העיראקית מאיראן.
נראה כי איומים אלה השיגו תוצאות הפוכות, שכן מצביעים עיראקים ראו בהם פגיעה בוטה בריבונות המדינה.
מנקודת מבטו של טראמפ, אף אחת ממטרות המדיניות שלו בעיראק לא ניתנת להשגה מבלי לרסן את "ההשפעה האיראנית", השפעה המקושרת זה מכבר לכוחות הגיוס העממיים (PMF), ממשלת קואליציה שיעית בעיקרה שהוקמה בתגובה לפתווה משנת 2014 שהוציא האייתוללה הגדול עלי אל-סיסטאני למאבק בדאעש. באופן לא מפתיע, התמקד טראמפ בעיקר בלחץ על ממשלת עיראק להחליש את ה-PMF.
טראמפ ניצל את "פסגת השלום בעזה" בשארם א-שייח' ב-13 באוקטובר כדי להעביר מסר חד לבגדד באמצעות שגריר סודן: "לעיראק יש כמויות אדירות של נפט והיא לא יודעת מה לעשות איתו", ותיאר זאת כ"בעיה גדולה".
טראמפ החל את כהונתו השנייה בביקור בסעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות ב-13 במאי, במהלכו דיבר על "הכנסות של 5 טריליון דולר". בדוחא, הוא הצהיר כי "איראן צריכה להיות אסירת תודה מאוד לאמיר קטאר, משום שיש אחרים שרוצים שנכה קשה באיראן, בניגוד לקטאר". המחבר מוסיף כי סביר להניח שכמה מדינות במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) התייחסו לקטאר.
מחבר הדו"ח מציין כי ריסון השפעתם של כוחות הגיוס העממי (PMF) הוא פרויקט משותף בין ארצות הברית לכמה מדינות ערביות באזור: "למרות מעורבותם בהתקפות נגד ישראל, ה-PMF טרם הותקף". המציאות היא שטראמפ מודאג מאוד מחוסר היציבות בעיראק ומהעלייה הבלתי מבוקרת במחירי הנפט, ולכן נמנע מלתקוף את ה-PMF.
בהמשך קמפיין טראמפ להגברת הלחץ על ה-PMF, לחץ מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו על ממשלת עיראק ועל הפרלמנט לנטוש את הצעת החוק החדשה של "רשות הגיוס העממי", בטענה כי אישור חוק כזה יחזק את השפעתה של איראן. באוקטובר 2025, רוביו חזר והדגיש בפני אל-סודאני כי "פירוק הכוחות הנתמכים על ידי איראן הוא הכרחי".
עם סיום ההצבעה, החלו משא ומתן פוליטי בין הגושים. למרות שהקואליציה של אל-סודאני זכתה במספר המושבים הרב ביותר בבחירות עם 46, היא עדיין לא השיגה את הרוב הדרוש להקמת ממשלה במהירות או להבטיח סיבוב שני של הצבעה. הניסיון בשנים האחרונות הראה שמספר המושבים או רמת ההשתתפות אינם קובעים מי הופך לראש ממשלה.
במערכת חלוקת הכוח בעיראק, העמדות מחולקות לפי קווים עדתיים ואתניים: השיעים ממנים את ראש הממשלה, הסונים ממנים את יושב ראש הפרלמנט, והכורדים ממנים את הנשיא. החלק הקשה ביותר הוא בחירת הנשיא, הדורשת 220 קולות, ולאחר מכן הזמנת המועמד של הגוש הגדול ביותר להקים ממשלה.
הכותב מנתח כי סיכויי סודאני לזכות בקדנציה שנייה, בנסיבות הנוכחיות, קלושים, ואומר: "אלא אם כן הוא יצליח לשכנע את טראמפ שהאינטרסים של אמריקה מוגשים טוב יותר על ידי גישה גמישה יותר מאשר גישה עימותית, ולא על ידי מניפולציה של הבחירות העיראקיות על ידי משיכת בגדד למסלול האמריקאי והרחקה מטהראן. תרחיש זה אינו סביר למדי."
כתוצאה מכך, לסודאני לא הייתה ברירה אלא לחזור למסגרת התיאום שהוכרזה ב-18 באוקטובר, מה שמגדיל משמעותית את הסבירות לקריסת הקואליציה השברירית שלו, בת שבע מפלגות.