קבלת הפנים החמה שהוענקה ליורש העצר הסעודי בוושינגטון, והאותות המיוחדים שהוענקו לו, לא היו האינדיקטורים היחידים לחשיבות הפסגה הסעודית-אמריקאית. הביקור מגיע בזמן ובהקשר המאופיינים באקטיביזם סעודי, המשקף מאמץ לגבש תפקיד אזורי גדול יותר בשותפות עם טראמפ ואחרים, בהתאם לשינויים ולהשלכות שחווה האזור שנתיים לאחר תחילת משבר אל-אקצא ומלחמות ישראל בעזה ובלבנון.
פעילות סעודית זו עולה במקביל לעלייה מתמדת לכאורה בהשפעת המפרץ בנושאים אזוריים, הכוללת את איחוד האמירויות הערביות וקטאר. שלושתן חולקות שותפויות מיוחדות משמעותיות עם ארצות הברית. במהלך ביקורו של בן סלמאן, ארה"ב הגדירה את ערב הסעודית כבעלת ברית מרכזית שאינה חברה בנאט"ו, בדומה לייעוד שניתן לקטאר תחת ביידן. נוכחות זו מודגש עוד יותר על ידי הנוכחות הצבאית הפעילה של ארה"ב באזור המפרץ, שנהנה מחופש פעולה ניכר נגד איראן ומשרת מטרה אסטרטגית רחבה יותר. נוכחות זו נחשבת לאחד המרכיבים והיסודות החשובים ביותר ביחסי ארה"ב-סעודיה מאז מלחמת המפרץ.
לצד יוזמת השלום הסעודית (לימים הערבית) משנת 2002, תפקידה של הממלכה בנושא הפלסטיני (כולל עזה) נשען על יכולתה הפיננסית, בתחומים כמו מימון ושיקום, ועל עמדתה כי מדינה פלסטינית היא תנאי הכרחי לנורמליזציה מלאה עם ישראל. זה כולל קבלה מהוססת והדרגתית של שילוב בהסכמי אברהם, הפרויקט ארוך השנים אך המחודש של טראמפ לשותפויות כלכליות וביטחוניות ערביות-ישראליות. במהותה, היא מבקשת לאזן בין דרישות להישגים פלסטיניים לבין פיתוח שותפות אסטרטגית עם ארצות הברית בהתאם לחזון האזורי של טראמפ.
למרות כל זאת, לתפקיד הסעודי בזירה הפלסטינית חסרים מנוף תומך, כגון קרבה גיאוגרפית לשטחים הכבושים, קשר עם ההתנגדות הפלסטינית ותפקיד מתווך בין הצדדים הלוחמים. גורמים שהתממשו עבור מצרים, למשל, כוללים את קשריה הייחודיים עם הרשות הפלסטינית, המשתקפים באימון ובפיתוח כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. זה מצביע על יריבות אזורית בעצימות נמוכה בין שני הצדדים. גורמים נוספים כוללים את חילוקי הדעות הבסיסיים בין מצרים לערב הסעודית בנוגע לעזה. בעוד שערב הסעודית אינה מתנגדת לתפקיד ערבי-אסלאמי בהבטחת פירוק ההתנגדות מנשקה, מצרים דוחה זאת. יתר על כן, הייצוג הנמוך יחסית של הממלכה בפסגת שארם א-שייח', למרות מעורבותה בתוכנית עזה של טראמפ וחשיבותה של הפסגה, והיוזמה המצרית לתווך בין ההתנגדות הלבנונית למדינה הכובשת, שלא נדחית על ידי ערב הסעודית, מייצגות קפיצה לא שגרתית עבור מצרים. יוזמה זו מחזקת את תפקידה האזורי של מצרים לאחר פסגת שארם א-שייח', בתוך תחום השפעה סעודי מסורתי (לבנון).
ההקשר של ביקורו של מוחמד בן סלמאן בוושינגטון כולל את ההשלכות הרחבות יותר של אירועי אל-אקצא, את המהלכים הסעודיים האחרונים לעבר פקיסטן ולבנון, מה שנראה כהסלמה ישראלית (בעוצמה נמוכה) בנוגע לפלסטין - המאיימת על השלכות אזוריות שליליות - ואת מערכת היחסים המורכבת בין הברית ליריבות בין ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות, שכל אחת מהן צברה לאחרונה השפעה משמעותית בסודן, כמו גם קטאר, ששומרת על משקל ניכר בנושא הפלסטיני, ואת הפיוס היציב עם איראן מאז הסכם בייג'ינג. ברקע, חלה התפתחות ניכרת ביחסי סעודיה-סין בשנים האחרונות, ושינוי באוריינטציה של המפרץ לכיוון מזרח, כפי שמודגם בהשקת שותפות מפרצית עם איגוד מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) וכינוס פסגה תלת-צדדית בין ASEAN, מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ וסין.
לכן, בהתחשב ב"וואקום הערבי" האסטרטגי הברור ובנטילת התפקיד הערבי הגדול ביותר על ידי מצרים בפתרון משבר עזה, התפקיד הסעודי המתפתח הצפוי - שביקור זה והשקעות אדירות פוטנציאליות, המגיעות לטריליון דולר, צפויים לחזק - נשען על מספר אפיקים ומסלולים, כולם תחת חסות ההשפעה האמריקאית.
לבנון
בלבנון, שם הממלכה מפצה על אובדן המנהיגות הערבית בעיצוב נוף עזה לטובת מצרים, היא דוחפת לפירוק ההתנגדות מנשקה, תוך יישור קו עם עמדת הממשלה לטובת מונופול המדינה על נשק, לפני או בלי נסיגת ישראל מדרום לנהר הליטאני. הדבר נעשה בלחץ מתמיד, בתיאום עם כוחות מקומיים ובשותפות עם ארה"ב וצרפת, תוך התעלמות מהאפשרות להשקעות, המותנות באופן מרומז ברעיון פירוק הנשק. הדבר מלווה בהכרזה על חידוש היצוא הלבנוני הקרוב, שהושעה מאז 2021, ובכוונה לשלוח משלחת כלכלית ברמה גבוהה ולנקוט צעדים מיידיים לחיזוק יחסי הסחר. התוצאה היא ניסוח חדש של תפקידה של סעודיה, כזה החורג מהסתמכות על מפלגה מקומית או כוח פוליטי יחיד, ועובר לעבר "רשת" רחבה יותר עם מאמצים בינלאומיים להחליש את ההתנגדות, ובפרט עם הדיפלומטיה המעבורת של ארצות הברית.
סודן
בעוד שסודן חווה התפתחויות אסטרטגיות המאיימות על היפרדות אזורה המערבי מהמדינה, גינויים מפוזרים גוברים, ומוצאים תהודה בינלאומית, בנוגע למדיניות האמירויות. בקשתו "האישית" של מוחמד בן סלמאן לטראמפ במהלך הביקור לתווך לסיום המלחמה הייתה צעד הגיוני, לאור היריבות הקרה עם איחוד האמירויות הערביות. תמיכת איחוד האמירויות הערביות בכוחות התמיכה המהירה תורמת להתפרקותה של סודן, ללא תפקיד מצרי מכריע לעומת זאת, למרות גודל אוכלוסיית המדינה, מיקומה הגיאוגרפי והשפעתה על ים סוף ומצרים. לפיכך, הממלכה מבקשת למנוע השלכות עמוקות יותר ולעקוף את התפקידים ההססניים של איחוד האמירויות הערביות ומצרים, ומציגה את עצמה ככוח מייצב. זה סותר את הגישה והרטוריקה של איחוד האמירויות הערביות, המתארות את יעילותן שם כלחץ על הרדיקליזם והאחים המוסלמים, ודוחפות לפתרון מעשי המוטל על ידי "השחקנית הגדולה", ארצות הברית (שלא התחייבה באופן מלא לאף צד במלחמה), ומייצגות רווח לתפקידה האזורי של ערב הסעודית.
תיק סחר הנשק ופקיסטן
אולי החדשות המשמעותיות ביותר מהביקור היו ההחלטה האמריקאית לספק לממלכה מטוסי קרב מדגם F-35, מה שהופך אותה למשתמשת השנייה של מטוסים אלה באזור אחרי ישראל. זוהי החלטה חשובה, מובנת בהתחשב במיליארדי הדולרים ששולמו לממשל האמריקאי בפחות משנה, בלחץ הסעודי ארוך השנים יחסית (שראשיתו עוד מימי הממשל הקודם) לקבל אישור אמריקאי לכור גרעיני לצורכי שלום (שלא ניתן), ובשותפות הצבאית האסטרטגית עם פקיסטן. שותפות זו נראתה כניצול ההזדמנות שהציגה התקיפה הישראלית בדוחא, ולפני כן, ההפצצה האיראנית על בסיס חיל האוויר אל-עודיד, כדי להבטיח לסעודי רווח בתחום הצבאי והביטחוני בתוך טלטלה חסרת תקדים. עסקת ה-F-35 מייצגת גם את שיאו של כל אלה, ושל התוקפנות הישראלית האחרונה, כדי להשיג את הרווח ה"אסטרטגי" הגדול ביותר האפשרי לתפקידה האזורי של ערב הסעודית.
מצד שני, רווח זה, ומרוץ החימוש באופן כללי, יחד עם הסלחנות החדשה של ארה"ב כלפיו, אינם ניתנים להפרדה מהנטייה הגוברת של סעודיה והמפרץ כלפי אסיה וסין, למרות יציבות הברית האסטרטגית עם ארצות הברית. כמו כן, אי אפשר להפרידו ממרחב התמרון הרחב יחסית של פקיסטן בהשוואה לסעודיה, בשל החזקתה בנשק גרעיני, שאפשר הסכם בסדר גודל כזה עם הממלכה. כמו כן, אי אפשר להפרידו מהאופק - המוגבל עד כה - שנפתח על ידי משבר אל-אקצא למדינות מוסלמיות המודאגות מגורל המזרח התיכון, אופק הנשלט באופן טבעי על ידי שתי מעצמות בגודל (ובקשר) של שתי מדינות אלו, שתיהן שותפות אסטרטגיות מרכזיות של סין.
נור ניוז