פסיקה היסטורית של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג נגד המצור על עזה

בחוות דעתו המייעצת האחרונה, שפורסמה לבקשת העצרת הכללית של האו"ם, בחן בית הדין הבינלאומי לצדק את אחריותה של ישראל במתן סיוע לפלסטינים ואת שיתוף הפעולה שלה עם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א).

חוות הדעת, שהוקראה על ידי הנשיא יואיצ'י איווסאווה, אישרה כי ישראל, ככוח הכובש, מחויבת להקל על כניסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה ואסור לה להשתמש ברעב כנשק מלחמה. בית הדין קבע כי אין ראיות לכך שאונר"א מפרה את נייטרליותה, וכי טענת ישראל להשפעת חמאס על הסוכנות אינה מבוססת.

בית הדין אישר כי לישראל אין זכות לקבוע את גורלן של סוכנויות הסיוע ההומניטריות של האו"ם, שכן השטחים הכבושים אינם כפופים לסמכות השיפוט המשפטית שלה. לדעת סמכות עליונה זו, אונר"א היא עמוד השדרה של הסיוע לעם הפלסטיני, ואף סוכנות אחרת לא יכולה להחליף אותה.

בית המשפט התייחס גם לאמנות בינלאומיות, והזכיר את אחריותה של ישראל להבטיח את שלומם של עובדי הסיוע ולשמור על גישה למים, מזון ותרופות עבור אוכלוסיית עזה. הוא הדגיש את הצורך שהחוקה תכבד את עצמאות האומות המאוחדות. בנוסף להיבטיה ההומניטריים, להחלטת בית המשפט יש גם ממד משפטי רחב וניתן לצטט אותה כמסמך היסטורי המוכיח את אחריותה של ישראל ככוח כובש.

בתגובה להחלטה זו, חוגים בינלאומיים בירכו אותה כצעד חשוב בתמיכה בזכותו של העם הפלסטיני לחיים ולהגדרה עצמית, בעוד שגורמים ישראלים תיארו אותה כ"פוליטית ומוטה". הקהילה הבינלאומית ממתינה כעת לצעדים מעשיים מצד האומות המאוחדות והמדינות החברות בה כדי להבטיח את יישום ההחלטה.