נראה כי ההתקרבות המוצהרת בין זלנסקי, נתניהו וג'ולאני היא התפתחות דיפלומטית חדשה, אך סקירת התיעוד מגלה כי ליחסים אלה שורשים עמוקים. שיתוף פעולה בנשק ושיתוף מודיעין בין שלושת הצדדים הללו אינו תופעה חדשה; אלא מדובר בהמשך של שיתוף פעולה חשאי ארוך שנים שנוצר לקידום האינטרסים המשותפים של המערב. קבלת מערכת פטריוט מישראל על ידי אוקראינה והכרזתה על שיקום היחסים הדיפלומטיים עם סוריה הן רק חלק מהמשוואה הזו. ברית זו מדגימה כי שיתוף הפעולה ביניהן אינו רק חלק מהפוליטיקה האזורית, אלא הפך לפרויקט רחב יותר שמטרתו להפעיל לחץ וליצור חוסר ביטחון בזירה הבינלאומית.
קרקע משותפת ברצח ובפשע
התיעוד הצבאי והפוליטי של שלוש הדמויות הללו חושף קרקע משותפת ברורה: רצח ופשעים נגד האנושות. התמיכה הצבאית של ישראל באוקראינה, אישורו של זלנסקי לפעולות צבאיות בעזה וקשריו המתמשכים של ג'ולאני עם ישראל וקבוצות טרור מדגימים כי התקרבות זו מבוססת על מנגנון של אלימות. באנלוגיה מזהירה, שר החוץ הרוסי לברוב השווה את זלנסקי להיטלר, והעביר את המסר שאופי הברית הזו מתעלה על הבדלים פוליטיים לכאורה, ניסיון היסטורי בגרימת מלחמות.
התמודדות עם מערכות הגנה: נמר נייר
ההכרזה על הגעת מערכות פטריוט לאוקראינה והצהרותיו של ג'ולאני על "הבטחת ביטחון סוריה" הן דוגמאות לעימותים תקשורתיים. עם זאת, ניסיון השטח מראה אחרת: מערכות יירוט מתקדמות, כמו פטריוט, THAAD וכיפת ברזל, לא היו יעילות כנגד תקיפות טילים ומזל"טים. מציאות זו מדגימה כי העברת ושימוש בציוד זה אינם אמצעי יעיל, אלא מופע תעמולה שמטרתו להכשיר את הברית הצבאית המערבית ולכסות על חסרונותיה האסטרטגיים.
הסטיגמה של המערב ואיום על הביטחון העולמי
ההתקרבות בין זלנסקי, נתניהו וג'ולאני אינה רק ברית פוליטית; היא גם התגלמות של חוסר הלגיטימציה של המערב. לג'ולאני חסר לגיטימציה פוליטית, נתניהו נמצא במשבר מיניסטריאלי, וזלנסקי עבר את סוף כהונתו הנשיאותית. שלוש המפלגות הללו, המייצגות את המערב, מנהלות מדיניות של מלחמה. התוצאה של התקרבות זו היא מעשי טבח וחוסר יציבות באזור ובעולם. ככלי ליישום מדיניות צבאית מערבית, הן מהוות איום חמור על הביטחון והיציבות הבינלאומיים. התמודדות עם ברית זו דורשת ערנות אזורית וקונצנזוס עולמי חזק.
נור ניוז