מר עבאס עראקצ'י, שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן, נשא את נאומו בישיבה יוצאת הדופן של מועצת שרי החוץ של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC) בג'דה ביום שני. נוסח נאומו הוא:
אנו נפגשים היום ברגע שבו עזה היא תמונה מזעזעת למצפוננו הקולקטיבי. מה שמתגלה לנגד עינינו הוא הרס שיטתי של עם נצור על ידי משטר אפרטהייד אכזרי הפועל ללא ענישה מוחלטת.
תושבי עזה נטבחים באופן שיטתי, אזורי מגורים נהרסים לחלוטין, בתי חולים הופכים לבתי קברות, וילדים מורעבים למוות תוך הפרה בוטה של כל הנורמות ההומניטריות. זו אינה מלחמה רגילה. זוהי ענישה קולקטיבית, מדיניות של שליטה, ותקיפה הנושאת את כל הסימנים המסחריים של רצח עם.
ועכשיו מבצעי הפשעים הללו מדברים בגלוי על תוכניותיהם להטיל שליטה צבאית מוחלטת וקבועה על עזה. הם מדברים על מצור חדש, אזורי חיץ חדשים וגירושים חדשים, והם קוראים לזה "ביטחון". אבל אנחנו יודעים את שמו האמיתי: "טיהור אתני". ניסיון שיטתי לפצל עם עד שלא יישאר דבר מלבד השמדתו או עקירתו.
החוק הבינלאומי ברור כשמש. הרעבה והפצצות חסרות הבחנה מסווגות כפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בינתיים, אמנת ז'נבה הרביעית אוסרת על פגיעה באזרחים, הרס בתים והעברת אוכלוסיות בכפייה. כפייה מכוונת זו של תנאים שנועדו להשמיד עם יש לה שם אחד בלבד: רצח עם. אילו ראיות נוספות אנו צריכים?
ההיסטוריה תשאל אותנו: כאשר עזה נחנקה, האם העולם המוסלמי התאחד? האם פעלנו, או שחיכינו שאחרים יפעלו ויחליטו עבורנו? כיום, גינויים ריקים וחסרי תועלת הם חסרי טעם.
הוד מעלתכם,
כדי להשיג שלום ולהבטיח את נסיגה מוחלטת של כוחות הכיבוש מכל פינה בעזה, עלינו להחליט על:
• לגייס את כל הכלים הפוליטיים, הכלכליים והמשפטיים, כולל סנקציות, חרמות ולחץ בינלאומי מתואם;
• לדרוש דין וחשבון בכל הרמות, ובכל בית משפט, נגד כל המעורבים או שותפים לפשעי מלחמה ורצח עם בפלסטין;
• לנתק באופן מיידי את כל הקשרים עם רוצחי אחינו ואחיותינו בעזה, אשר חולמים כיום לשווא על "ישראל הגדולה". מדיניות הפיוס הוכחה כלא יעילה בעבר ולא תעבוד בעתיד.
עלינו גם להתעמת עם שותפותן של ממשלות המחמשות את משטר הכיבוש ומגנות עליו מפני גינוי בינלאומי ושלילת צדק. הן רחוקות מלהיות ניטרליות, אך ניטרליות אל מול פשע אינה ניטרליות, היא שותפות.
עמיתים יקרים,
עזה היא יותר מסתם מקום של סבל. עזה היא עד וסמל להתנגדות, ותזכורת לכך שכבוד האדם אינו מבוזבז על ידי פצצות. אנשי עזה ממתינים לתמיכתנו הכנה, ועמידתם האיתנה קוראת לנו לעמוד איתן לצידם, לא רק במילים, אלא גם במעשים.
הנביא הקדוש (עליו השלום) לימד אותנו שהאומה האסלאמית היא כמו גוף אחד. כיום, גוף זה סובל ומדמם בעזה. שתיקה היא הפצע שאנו גורמים לעצמנו, ופעולה אמיצה היא התרופה.
אני מקווה בכנות שההיסטוריה תסמן את המפגש הזה כקהילה המתעלה על רטוריקה והבטחות. מי ייתן וזה יהיה היום שבו העולם האסלאמי יהפוך מעדה פסיבית לרצון נחוש, משתיקה למנהיג חזק. מי ייתן ונבחר בצדק על פני פחד, באחדות על פני ספק, ובאנושיות על פני פוליטיקה.
הבה נזכור גם כי הטרגדיה של עזה אינה מוגבלת למוסלמים, אלא מהווה מבחן למצפון העולמי. לכן, אנו קוראים לכל העמים, ללא קשר לדת או גיאוגרפיה, לעמוד לצד האנושות, הצדק והכבוד - בצד הנכון של ההיסטוריה.
ההיסטוריה לא תסבול עיכובים. עזה לא יכולה לחכות. עכשיו זה הזמן לפעול.
תודה.
נור ניוז