הידיעה על פגישת פוטין-טראמפ הגיעה באווירה מתוחה, שכן הרקורד הפוליטי של טראמפ רווי בסתירות וחוסר יציבות. הוא קרא שוב ושוב לסיום מהיר של המלחמה באוקראינה, אך החריף את הסכסוך על ידי הצבת מועדים לא מציאותיים ושליחת נשק כבד לקייב. אפילו בשיא המשא ומתן, תמיכתו של טראמפ בתקיפות מזל"טים על תשתיות רוסיות והסלמת הסנקציות נגדן הראו כי גישתו למשא ומתן מתמקדת יותר במראה ובצריכה מקומית מאשר במאמץ אמיתי להשיג שלום. מדיניות כפולה זו, הכוללת איומים וסנקציות נגד בעלות בריתה של רוסיה, משקפת למעשה דפוס של יצירת משברים ושימוש בלחץ כדי לכפות את רצונה של אמריקה.
התנגדותה של רוסיה ושחיקתם של כלי הלחץ המערביים
אחת הסיבות העיקריות לכך שטראמפ קיבל את הפגישה הזו היא יכולתה של רוסיה לעמוד בלחץ הצבאי, הכלכלי והתקשורתי המערבי. על ידי שמירה על יכולותיה הצבאיות וחיזוק קשריה האזוריים והעולמיים, מוסקבה הצליחה לנטרל רבים מכלי הלחץ של וושינגטון. כיום, טראמפ ניצב בפני מצב שבו כלי ההסדרה אינם יעילים עוד כפי שהיו פעם, והפגישה עם פוטין הפכה יותר לניסיון לנהל תבוסות פוליטיות ולמנוע את היחלשות מעמדה של אמריקה בדעת הקהל העולמית מאשר לעמדת עליונות.
חישוביה הרב-ממדיים של מוסקבה בשטח ובדיפלומטיה
בהתבסס על ניסיונה בעבר, סביר להניח שרוסיה לא תכננה פגישה זו מתוך אופטימיות, אלא כחלק מאסטרטגיה המבוססת על כוח. בנוסף להתקדמותה הטריטוריאלית באוקראינה, מוסקבה שלחה מסר ברור למערב באמצעות תמרונים משותפים עם סין, הרס תשתית האנרגיה של אוקראינה והרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי עם מדינות בריקס: שום משא ומתן, אפילו עם ארצות הברית, לא יחליף את ביסוס הישגיה בשטח ושמירה על מאזן הכוחות. יתר על כן, בהכרזתו על נכונותו להיפגש עם זלנסקי, ניסה פוטין להציג את עצמו כשחקן מוכן אך מתנגד.
הסיכויים האמיתיים של הפגישה: כלי תקשורתי, לא פתרון למשבר
בהתחשב בהתנהגותו הלא עקבית של טראמפ ובהיסטוריה החד-צדדית של אמריקה, לקרמלין יש מעט תקווה לתוצאה חיובית מפגישה זו. נראה כי מוסקבה משתמשת בפגישה זו ככלי לנטרול לוחמה פסיכולוגית מערבית ולהפגין את ביטחונה העצמי, במקום להסתמך על תוצאותיה. האסטרטגיה של רוסיה ברורה: אין טעם במשא ומתן אלא אם מאזן הכוחות הוא לטובת מוסקבה. איזון זה אינו נוצר בשולחן המשא ומתן, אלא בשטח ובאמצעות בריתות אסטרטגיות.
נור ניוז