ב-6 באוגוסט 1945, הירושימה נחרטה בזיכרון הקולקטיבי של האנושות כסמל להרס גרעיני. הפצצה האטומית האמריקאית כיוונה לא רק עיר אחת אלא גם ליסודות המוסריים של העולם. מעשה זה הראה בבירור כי בעלי הכוח יקריבו עקרונות הומניטריים במרדף אחר מטרות גיאופוליטיות. הירושימה אינה רק אירוע היסטורי; זוהי אזהרה מתמשכת כי המונופול על נשק להשמדה המונית בידי מדינות ספורות מהווה איום מתמשך על הביטחון העולמי.
סטנדרטים כפולים; אתגר הלגיטימציה המוסרית
עשרות שנים חלפו, וארצות הברית לא רק שלא גילתה חרטה על עברה, אלא כעת טוענת שהיא המנהיגה המוסרית בעולם. זאת למרות העובדה שכארסנל הגרעיני הגדול בעולם, היא שומרת לעצמה את הזכות לשימוש שלום באנרגיה גרעינית ומונעת זכות זו מאחרים. התנהגות זו לא רק פוגעת בעקרונות המשפט הבינלאומי אלא גם פוגעת באמון בין מדינות. סטנדרט כפול זה הפך את תפיסת הצדק הבינלאומי לכלי המשרת אינטרסים חד-צדדיים.
איראן והזכות לנשק גרעיני למטרות שלום
כחברה באמנת אי-הפצת נשק גרעיני (NPT), איראן הדגישה בעקביות את אופייה השליו של תוכניתה הגרעינית. עם זאת, לחץ פוליטי, סנקציות ואפילו מעשי חבלה המכוונים נגד מתקני גרעין מדגימים כי ארצות הברית ובעלות בריתה אינן מצליחות להבחין בין פעילויות לגיטימיות לפעילויות מאיימות. גישה זו לא רק מאיימת על הביטחון האזורי, אלא גם מגבירה את המוטיבציה של מדינות לשאוף לעצמאות טכנולוגית ואנרגיה מקומית.
לקחים מהירושימה להיום
המסר העיקרי מהירושימה הוא הצורך להפוך את המחויבות לחיסול מוחלט של נשק גרעיני לגלובלית. עם זאת, בפועל, מדיניות הגרעין של ארה"ב נוקטת בכיוון ההפוך: הרחבת ההרתעה לעצמה והגבלתה לאחרים. סתירה לכאורה זו זורעת את זרעי חוסר האמון וחוסר היציבות ביחסים הבינלאומיים. בעולם שבו הסיכון לעימות גרעיני גדול מתמיד, בחינה מחודשת של ניסיון היסטורי זה ואתגר של סטנדרטים כפולים הם הכרחיים להשגת ביטחון עולמי בר-קיימא.
נור ניוז