בעוד שהנרטיב הרשמי בתל אביב מתמקד בהסתרת מספר ההרוגים, הגילוי ש-10,000 חיילים מתוך 19,000 פצועים סבלו ממחלות נפש חושף מציאות עמוקה יותר: מערכת הסובלת מתשישות נפשית קשה. הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דיכאון כרוני, הפרעות שינה וחרדה קשה בקרב חיילי צה"ל מצביעים בבירור על כך שצה"ל מתמודד עם משבר לא רק בשדה הקרב אלא גם במבנה הפסיכולוגי שלו. אנליסטים צבאיים מתארים מצב זה כ"חוסר יכולת לבנות מחדש את יכולת הלחימה", אינדיקטור לחולשה אסטרטגית נוכח מלחמות התשה.
פציעות: השתקפות של עוצמת ההתנגדות והלוחמה העירונית
גילוי מספר הפצועים וסוגי הפגיעות הפיזיות - כולל 33% פגיעות בגפיים, 13% פגיעות בראש ובצוואר ו-7% פגיעות בעמוד השדרה - חושף מציאות קודרת בשדה הקרב. נתונים אלה מצביעים לא רק על עוצמת הלחימה אלא גם על יכולת הלחימה של כוחות ההתנגדות ועל השימוש שלהם בטקטיקות עירוניות, דבר שצה"ל אינו מודע לו. פציעות בגפיים ובעמוד השדרה שכיחות יותר בקרבות מקרוב, דבר המצביע על כך שההתנגדות הפלסטינית עברה מעמדת הגנה להתקפות ממוקדות מקרוב.
קריסת הלכידות בין כוחות המילואים לכוחות הסדירים
ניתוח הרכב הפצועים מספק ראיות משמעותיות למשבר המבני העומד בפני צה"ל. שישים וחמישה אחוזים מהפצועים הם מכוחות המילואים, כוח שאינו מוכן ללחימה אינטנסיבית עקב אימוניו הקצרים והמורל הנמוך. לעומת זאת, הפציעות שספגו 18% מכוחות הסדירים ו-7% מאנשי הצבא הסדיר מראות בבירור שגם הכוח המקצועי של הצבא לא ניצל מההלם. תפקידם של 10% מכוחות הביטחון ו-7% מהפצועים מצביע גם על שימוש חירום ולא סדיר בכוחות לא סדירים בחזית, מצב המצביע על דלדול משאבי אנוש וחוסר באנרגיה מתחדשת.
השלכות אסטרטגיות על עתיד צה"ל
בעוד מלחמת עזה נמשכת והלחימה נמשכת, צה"ל ניצב בפני אתגר כפול: מצד אחד, הצורך לשמור על תדמיתו ככוח צבאי כנגד חמאס ובני בריתו, ומצד שני, הצורך לתקן במהירות מבנה פגום ורעוע. העלייה בהפרעות בריאות הנפש, חוסר היכולת לגייס מחדש את כוחות המילואים, והירידה בנכונותה של האוכלוסייה היהודית לשרת בצבא, כולם גורמים המהווים איום חמור על יעילותו של הצבא הישראלי בעתיד הקרוב. כפי שאומרים מומחי ביטחון, הפצועים של היום הם הפערים של המחר בצה"ל - פערים ששום פיקוח לא יכול למלא.
נור ניוז