מסוכנות למנגנון הפעלה; האם אירופה חוזרת לתרחיש הלחץ המקסימלי?

הצהרותיה של קאיה קאלאס על הצורך לחדש את הדיפלומטיה עם איראן, יחד עם הטלת סנקציות חדשות על פקידים איראניים, הן עדות ברורה לסתירה בין המדיניות האירופית. מצד אחד, הן מדגישות דיאלוג, בעוד שמצד שני, הן רודפות אחר פעולות עוינות חסרות בסיס, המגובות בטענות חוזרות ונשנות בנושא זכויות אדם. במקביל, ניתן לפרש את טענות הביטחון שהעלו פקידים בריטים וגרמנים נגד איראן, סין ורוסיה כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית של המערב נגד גורמים עצמאיים. תקיפות אוויריות אלו התגברו כאשר המערב מתמודד עם קיפאון אסטרטגי במשברים כמו אוקראינה ועזה.
מנגנון הפעלה או חזרה לעבר?
הניסיון של כמה מדינות אירופאיות להפעיל את מנגנון ההפעלה, בעוד שתמכו בעבר בתקיפות אמריקאיות בלתי חוקיות על מתקני גרעין איראניים, הוא עדות להתנהגותן הכפולה והסותרת. כיצד ניתן לאשר את ההרס לכאורה של מתקנים איראניים בעוד שמנגנון ההפעלה נחשב מוצדק? בלבול אסטרטגי זה לא רק מטיל ספק בלגיטימיות של פעולות אירופה, אלא גם חושף את חוסר יכולתן להציג אסטרטגיה מאוחדת ועצמאית. במציאות, מאחורי מסווה של זכויות אדם ודרישות גרעיניות מסתתר פרויקט לפרק את איראן מנשקה, לערער את היציבות ולשעבד אותה לתוכניות המערב.
עצמאות או תלות באמריקה?
טענת אירופה לניסיון למלא תפקיד עצמאי מול איראן סותרת את העובדות בשטח ואת העמדות הרשמיות. התיאום המלא של הטרויקה האירופית עם ארצות הברית, במיוחד בנושא "ביטול הסנקציות", מדגים כי טענת העצמאות של אירופה נועדה יותר לצריכת תקשורת מאשר למציאות. תמיכתה הפומבית של קנצלר גרמניה בתוקפנות המשטר הציוני נגד איראן, ושתיקתה של אירופה בנוגע לפשעים נגד תושבי עזה, הן עדות ברורה לנאמנותה המוחלטת לציר המערבי-ציוני. לכן, מה שאנו עדים לו היום אינו עצמאות אירופית, אלא הגדרה מחדש של תפקידה כ"משחק אסטרטגי" על אדמת אמריקה וציונית.
משימתו של גרוסי: חזרה לזירת הפשע
חזרתם של מנכ"ל סבא"א ופקחי המערב למתקני הגרעין האיראניים הפכה לאחת מסדרי העדיפויות הנוכחיים של אירופה. עם זאת, הפעולה הרשמית של איראן להשעות מרצונה את שיתוף הפעולה עם הסוכנות, בעקבות ההתנקשויות, החבלה וההתקפות על מתקני גרעין שבוצעו על ידי ארצות הברית והמשטר הציוני, הייתה תגובה לגיטימית וחוקית. מאמצי המערב להחזיר את האנשים הללו לארצם אינם מבוססים על חששות גרעיניים, אלא על הערכת הנזק ליכולות ההגנה ועל שיקול דעת הסבירות לתרחישים תוקפניים עתידיים. לנוכח תרחיש זה, תמיכתם של מוסדות בינלאומיים, כגון קבוצת BRICS, התנועה הבלתי מזדהה וארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, בזכויותיה הגרעיניות של איראן חיזקה את הלגיטימציה הבינלאומית של פעולותיה של טהרן ופגעה בטענות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) ותומכיה.