שנים חלפו מאז תחילת המשבר בסוריה, שהגיע לשיאו בעליית הטרור התכפירי. עם זאת, גם לאחר נפילת ממשלתו של בשאר אל-אסד והקמת משטר צבאי הנתמך על ידי ארצות הברית, המערב ומדינות רבות באזור, המדינה ממשיכה לסבול מהשלכות קטסטרופליות. מה שאנו רואים כעת בסוריה, אשר הוסרה במהירות מסנקציות שבריריות, אינו שיקום ולא יציבות, אלא כאוס, שחיקה מבנית והיחלשות הריבונות הלאומית. בעוד שדעת הקהל הבינלאומית ציפתה לחזרה הדרגתית לשלום ולשגשוג, ההתקפות העוקבות של המשטר הציוני על אתרים צבאיים סוריים חשפו את הופעתה של מציאות גיאופוליטית חדשה: סוריה חייבת להישאר חלשה כדי למנוע ממנה להוות איום על המשטר שישראל שואפת אליו.
אסטרטגיית הבלימה: כיצד ישראל מקבלת החלטות?
ניתוח ההתנהגות הצבאית הישראלית מראה כי מטרת המשטר באזור, כולל סוריה, אינה רק הרס פיזי; אלא להחליש את כושר ההרתעה של מדינות האזור ואת קבלת ההחלטות העצמאית שלהן. במודל זה, ישראל, באישור אמריקאי, מכוונת לתשתיות צבאיות סוריות במטרה לשלוט בסביבה הביטחונית של המדינה מבחוץ. התערבות צבאית מתמשכת זו היא רק חלק מפאזל שבו נמתחו קווים אדומים ביטחוניים והוטלו באופן חד-צדדי.
במילים אחרות, אם סוריה תקבל החלטה שסותרת את האינטרסים של המשטר הציוני, היא יכולה לצפות לתגובה צבאית. כלל בלתי כתוב זה הפך כעת לצעד מעשי, ומנקודת מבט אסטרטגית, יכול להפוך למודל להתעמתות עם מדינות עצמאיות אחרות באזור.
בלימת עצמאות: דפוס חוזר במערב אסיה
מה שקורה בסוריה משקף גישה רחבה יותר לבלימת צירי עצמאות אזוריים. ישראל, בתמיכת ארה"ב, דורשת יישום של מערכת קווים אדומים מקיפים באזור: מאיסור על החזקת טילים מתקדמים וארוכי טווח ועד לאיסור על תמיכה בקבוצות התנגדות והתנגדות ליכולות טכנולוגיות, במיוחד בתחום הגרעיני. אלו הן רק דרישות ראשוניות; הניסיון הראה כי נסיגה מדרישות אלו תוביל לדרישות רחבות יותר ולאיומים חמורים יותר.
בהקשר זה, סוריה הפכה לקרקע ניסויים למדידת עוצמת התגובה של גורמים עצמאיים באזור, וכל שתיקה או חוסר מעש עלולים להוביל להכללה של מודל זה במקומות אחרים.
לחץ חיצוני, שחיקה פנימית: תרחיש מדאיג
האסטרטגיה החשובה ביותר שנוקט המשטר הציוני במערב אסיה כדי להבטיח את ביטחונו היא שליטה מלאה במערכות הפוליטיות מבחינת כוח צבאי, טכנולוגיה ולכידות פוליטית ולאומית. מכיוון שהמדינות החזקות והעצמאיות באזור נחשבות למכשול פוטנציאלי להתפשטות המשטר הציוני ולשאיפותיו, חיוני לחסל כל אפשרות לעליונותן באמצעות תוכנית בלימה ממוקדת.
מחקר על ההתפתחויות בסוריה מראה גם כי בעוד שהתקיפות הישראליות מילאו תפקיד משמעותי בהרס התשתיות של המדינה, אין להתעלם מהמשברים הפנימיים, הפילוג הפוליטי והשיקום החלש הנובעים מתוכניות ביטחוניות-פוליטיות ספציפיות. אויבי האזור מנצלים בדיוק את הפגיעויות הללו כדי ליישם תרחיש לחץ רב-שכבתי: לחץ חיצוני באמצעות התקפות וסנקציות, ולחץ פנימי באמצעות משברים חברתיים, כלכליים ואתניים. בנסיבות אלה, הגדרה מחדש של אסטרטגיות התנגדות, שחזור העצמאות וקבלת ההחלטות וחיזוק הקשרים האזוריים הפכו לצורך חיוני כדי להתגבר על משבר זה. סוריה אינה רק מדינה מוכת מלחמה כיום; היא גם סימן לעתיד שעשוי לחכות למדינות עצמאיות אחרות באזור אם מודל הבלימה הישראלי-אמריקאי יישאר ללא מענה.
נור ניוז