יחסי סוריה-אמריקה עדים להתפתחות שניתן לראות כ"היסטורית", במיוחד כאשר סוריה מבקשת לעבור מהצד האנטי-אמריקאי לצד המערבי של המטריה האמריקאית. זה מייצג שינוי לא רק בהתנהגות הפוליטית הסורית, אלא גם היפוך של "העקרונות הפוליטיים" עליהם גודל העם הסורי במשך עשרות שנים.
הבעיה היא שמעורבותה של סוריה במדיניות האמריקאית התבססה על רעיון ההטיה האמריקאית כלפי "ישראל" ועל תפקידה ההיסטורי של ארצות הברית באובדן זכויות ערביות, ובמיוחד ברמת הגולן ובסוגיה הפלסטינית.
לממשל הסורי החדש יש רצון לנסות לפתוח דף חדש עם ארצות הברית, המבוסס על רעיון אי-האיבה כלפי "ישראל", הבנה של אופיים המיוחד של יחסי ארה"ב-ישראל, וניסיון לנצל את האוריינטציות החדשות של ממשל טראמפ המבקשות להשיג יציבות במזרח התיכון. זה יאפשר לו להתמקד בקרב העיקרי שלו (התעמתות עם סין), או לכל הפחות, להגביל את צמיחתה.
התפקיד הערבי בתמיכה בסוריה והיחסים הטובים בין טראמפ לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תרמו לעידוד טראמפ לקבל את החלטתו ההיסטורית להסיר את הסנקציות על סוריה.
כאשר הנשיא טראמפ דיבר במאי האחרון על הסרת הסנקציות על סוריה, רבים היו סקפטיים, במיוחד מאחר שהסנקציות הללו הוטלו במשך 46 שנים על פני ממשלים אמריקאים רצופים.
רבים אמרו שזה ייקח שישה חודשים, אולי שנה או יותר, אך הדבר הושג תוך שישה שבועות בלבד, שכן טראמפ ביטל חמש צווים שהטילו סנקציות על יותר מ-5,000 יחידים וישויות סוריות.
הבעיה היא שהמזרח התיכון החדש שהממשל האמריקאי מבקש לעצב יבוא רק על חשבון הערבים. טורקיה חזקה, איראן נכשלה בכל הניסיונות לפגוע בה, וכל הסימנים מצביעים על עימות מתקרב בין טורקיה לברית, הפעם בהובלת ארצות הברית וישראל, שבה לערבים לא תהיה הכוח לסרב להשתתף.
מדוע מיהר טראמפ להסיר את הסנקציות על סוריה?
סוריה היא המדינה השלישית המוטלת עליה הסנקציות אחרי רוסיה ואיראן. מה שטראמפ הצליח להשיג תוך שבועות ספורים כדי להסיר את הסנקציות היה לוקח חודשים, או אולי שנים, תחת נשיא אחר.
טראמפ מבקש לנקוט במדיניות של סגירת ויישוב סוגיות, עם מנטליות של איש עסקים שרוצה להקדיש את עצמו לסגירת עסקאות חדשות. זוהי התפתחות חיובית שמדינות ערב יכולות להפיק ממנה תועלת, במיוחד משום שהן יכולות להציע את מה שאחרות לא הצליחו.
החיפזון של טראמפ להסיר את הסנקציות על סוריה נובע מכמה שיקולים, הראשון שבהם הוא מיקומה הגיאואסטרטגי של סוריה בלב המזרח התיכון, אזור שטראמפ רואה כאזור שלום.
רצונו של טראמפ לרצות את חבריו באזור, ובמיוחד ערב הסעודית, טורקיה, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות. מדינות אלו מילאו תפקיד מרכזי בשכנעו בצורך להסיר את הסנקציות על סוריה, ולסלול את הדרך לשיקומה ולהשתלבותה מחדש בקהילה הבינלאומית.
הצלחתה של ההנהגה הסורית החדשה בבניית אמון עם ארצות הברית, באמצעות יישום הדרישות האמריקאיות שהתחייבה ליישם, יצרה את הרושם שהיא מוכנה להיפתח לקהילה הבינלאומית ולהעביר את סוריה מצד אחד של הספקטרום הפוליטי לצד השני. זהו אירוע היסטורי שלפי התפיסות האמריקאיות, יש לתמוך בו.
בידודה העבר של סוריה קירב אותה לאיראן ולרוסיה. לכן, יש לאמץ מדיניות חדשה כלפי סוריה, במיוחד לאור העובדה שההנהגה הסורית החדשה ניתקה את כל הקשרים עם טהרן, התרחקה מרוסיה וסין, ומבקשת לפתח את יחסיה עם אוקראינה, מרוקו ומדינות אחרות במרחב האמריקאי.
שיתוף הפעולה הסורי במאבק בטרור, מעורבות חיובית בנושא הנשק הכימי ושיתוף הפעולה בחיפוש אחר העיתונאי האמריקאי אוסטין טייס, שנחטף על ידי משטר אסד, תרמו כולם לחיזוק האמון בין הצד הסורי והאמריקאי.
רצונה של סוריה לשלום עם ישראל מתקבל בברכה על ידי טראמפ, במיוחד לאור העובדה שישראל היא גורם מכריע במדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון, וסוריה בפרט.
הגבלת פעילותם של הפלגים הפלסטיניים שנכחו היסטורית בדמשק על ידי סוריה מחזקת את האמונה שההנהגה החדשה בסוריה אינה מודאגת מאירועים מחוץ לגבולותיה. לכן, לא יהיה "ג'יהאד חוצה גבולות" או אימוץ עמדות לאומניות, לפחות לא בשלב הנוכחי.
מסיבות אלה ואחרות, טראמפ מבקש להבטיח את הצלחתה של סוריה, אך בוודאי שלא על חשבון האינטרסים האמריקאים, מבלי לפגוע באינטרסים של ישראל, ותוך התחשבות ראויה ברצונותיה ככל האפשר.
"ישראל"... אשליה של משא ומתן מעמדת כוח
ישראל מאמינה שהמצב בסוריה מייצג רגע היסטורי שיש לנצל. היא ביצעה יותר מ-700 תקיפות אוויריות מאז נפילת המשטר, שמטרתן הייתה להשמיד את כלי הנשק שנותרו שהצבא הסורי נטש בצריפים שלו.
פלישתה של ישראל לדרום סוריה היא ניסיון לכפות מציאות חדשה שתחזק את עמדתה במשא ומתן. היא כבשה יותר מ-600 קמ"ר, בערך בגודלה של בחריין.
שליטתה של ישראל במשאבי המים באזור מסבכת עוד יותר את המצב, במיוחד לאור העובדה שסוריה סובלת מהבצורת הקשה ביותר מזה שישה עשורים.
ביקורו של הרמטכ"ל הישראלי בגולן הכבוש בסוריה שולח מסרים פוליטיים לפיה ישראל אינה מוכנה לוותר עליה, במיוחד לאור העובדה שטראמפ היה זה שהכיר בסיפוח גולן על ידי ישראל, בהתאם לצו נשיאותי עליו חתם ב-25 במרץ 2019, במהלך כהונתו הראשונה.
מאמצי ישראל לשחק את קלף המיעוטים נראים חשופים, אך אין לזלזל בהם, לאור נוכחותן של מפלגות סוריות הטוענות לייצג את המיעוטים הללו ומצהירות בגלוי על רצונן להסתמך על ישראל בעת הצורך.
יחסיה של ישראל עם הכוחות הדמוקרטיים הסוריים מסבכים עוד יותר את המצב, והדיבורים על מה שמכונה "מסדרון דוד" נותנים את הרושם שיש פרויקט ישראלי שמטרתו לאחדותה ולשלמותה הטריטוריאלית של סוריה.
ניסיונו של נתניהו להציג כל הישג פוליטי בפני הפנים הציוני אינו פחות משמעותי משאיפתו וצריכתו של טראמפ בניצחונות שעשויים לסייע בהסטת תשומת הלב הציבורית מהכישלון המוחלט לפגוע באיראן ומחוסר היכולת להשמיד את תוכנית הגרעין שלה.
ישראל מודעת היטב לחשיבותה של סוריה, למעמדה ולתפקידה בסכסוך הערבי-ציוני. ייתכן שהאמרה "אין מלחמה בלי מצרים, אין שלום בלי סוריה" נוכחת, מושרשת עמוק וטבועה עמוק בתודעתם של מקבלי ההחלטות הציוניים.
טיפולה של סוריה במטרות ציוניות...
הממשל הסורי מתמודד באופן ריאליסטי עם האירועים באזור בכלל, ובסוריה בפרט, מתוך רצונו "לאפס בעיות" עם כולם, במאמץ להקדיש את עצמו לשיקום סוריה.
אין לפרש את הגמישות שמפגינה סוריה כסלחנות. ויתור על זכויות ישלול מהממשלה הסורית את הלגיטימיות שלה. לכן, אין מקום לדיון על רעיון הוויתור על רמת הגולן תמורת שלום בלבד.
האווירה הכללית בסוריה אינה מקובלת על רעיון הנורמליזציה עם ישראל, במיוחד לאור העובדה שהניסיון הראה שמדינות ערביות שנורמלו את היחסים עם ישראל לא הצליחו טוב יותר.
הישראלים עצמם חסרי שכנוע ורצון אמיתי לשלום עם הערבים. זו הסיבה שאנו רואים תקיפה ישראלית של סוריה, לבנון, פלסטין ותימן, ותפקיד ישראלי נסתר ועוין במדינות ערביות רבות.
"אדמה תמורת שלום" הוא העיקרון המקובל, אם כי בחוסר רצון, על ידי העם הסורי, אשר מותש מהמלחמה ונאלץ לוותר על חלק מהעקרונות עליהם גדלו. באשר למאמצי ישראל לעגן את עקרון "שלום תמורת שלום", אין מקום לדיון, על פי התפיסות הסוריות.
דיבורים על נורמליזציה בין שתי המדינות אינם סבירים בשלב הנוכחי, במיוחד לאור העובדה שנורמליזציה תתרחש לאחר השלום, שכן מדובר בבחירה פופולרית ולא רשמית.
כל שניתן לעשות בשלב הנוכחי הוא לחתור להסכם ביטחוני בין שתי המדינות, שמטרתו תהיה לבצע כמה תיקונים בהסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, אותו הפרה ישראל לאחר נפילת המשטר הסורי והודיעה על פרישתה ממנו.
תיקון הסכם ההתנתקות בין שני הצדדים עשוי גם לקבוע שיתוף פעולה ותיאום ביטחוני בין סוריה לישראל נגד איראן וחיזבאללה, דבר שהנשיא שרעא הצהיר בעבר באומרו: "לנו ולישראל יש אויב משותף".
הודעת ישראל על מעצר חברי תא ריגול איראני בעיר קוניטרה הסורית נופלת במסגרת זו ועשויה לסמן את תחילתן של הכרזות עתידיות בנוגע לתיאום ביטחוני בין שתי המדינות.
ייתכן גם שיושג הסכם לנוכחות כוחות אמריקאים בין שתי המדינות, כחלק מכוח שמירת השלום של האו"ם שתפקידו לפקח על יישום הסכם ההתנתקות. מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה לאחרונה על הארכת המנדט שלו לשישה חודשים.
הכרה של ישראל בריבונות הסורית על חוות שבעא היא אפשרות אחת העומדת על הפרק, כמו גם דיון בנושאי מים ונהר הירמוך בשיתוף פעולה עם הצד הירדני.
הבעיה טמונה בחוסר האמון בין הצד הסורי לישראל, ובהיעדר נותן חסות ישר המסוגל להקל על המשא ומתן בין שני הצדדים, במיוחד לאור העובדה שארצות הברית בהחלט אינה מתווכת ישרה.
הדיבורים על הצטרפות סוריה להסכמי אברהם מפתיעים. המצב הסורי שונה מזה של מדינות ערביות אחרות שהצטרפו לתהליך זה, שכן הן אינן חולקות גבולות עם ישראל ולכן אין להן שטחים כבושים.
התמונות שפרסמה ישראל בנוגע להסכמי אברהם נעדרו מהשיחות בין קטאר לטורקיה. מהי עמדתן של שתי המדינות הללו בתהליך זה? האם יתנגדו להצטרפותה של סוריה אליו, במיוחד לאור העובדה שהן שתי המדינות הקרובות ביותר להנהגה הסורית החדשה?
האשליה הישראלית שסוריה חלשה כעת, ולכן הטלת תנאי שלום עליה הפכה אפשרית יותר מבעבר, לא בהכרח נראית נכונה.
נכון שסוריה חלשה, אך היא בהחלט לא חסרת אונים. למרות קריאתה לשלום והרצון בו, ההנהגה הסורית מסוגלת להסית לכאוס ולהפיץ סכסוך באזור אם היא חשה שקיומה מאוים.
נור ניוז