בהקשר של מלחמות תפיסה, ניתוח נרטיבים תקשורתיים לא צריך להיות מוגבל לרמת המילים בלבד. הגישה האנליטית של "האם"/"אבל" מנסה להבין את ההזדמנויות והאיומים הטמונים במסר התקשורתי בו זמנית. הדיווח של כתבת ה-BBC, נפיסה קונווארד, על מתקפת איראן על ישראל הוא דוגמה למצב פרדוקסלי זה. האם ניתן לראות בכך שינוי חיובי בנרטיב התקשורתי המערבי? או שמא ה"אבל" הוא תוכנית נסתרת לשלוט בנרטיב האיראני העומדת מאחורי שינוי הטון הזה? דואליות זו מספקת נקודת מוצא לניתוח מפורט יותר.
סימנים לשינוי או טקטיקות רכות?
ביטויים כמו "יהיר" ו"מים קרים על הלבבות" והתייחסויות לתמיכה סונית באיראן הם חסרי תקדים ומעוררי מחשבה, במיוחד מצד ה-BBC. הצהרות אלה, לראשונה בכלי תקשורת מערבי, עשויות לשקף חלק מהרגשות האמיתיים של תושבי האזור, במקום לחזור רק על האג'נדות הרשמיות של ממשלות המערב. הכרה בהפתעתה של ישראל היא גם סוג של הכרה בהצלחתה של איראן בתחום ההרתעה. אבל אותן הודאות יכולות לשמש כדרך להעניק אמינות לדיווח, כך שהיבטיו הנסתרים יתקבלו בביטחון רב יותר.
אמפתיה מזויפת: כלי לחדירה למוחות
הנקודה האסטרטגית של דו"ח זה טמונה בניסוחו החכם והמטעה. הספרות האוהדת לכאורה עשויה להיות חלק מטקטיקת סוס טרויאני: יצירת תחושה של התקרבות כדי לחדור עוד יותר לדעת הקהל, ואז להטות את המוחות בהתאם לאינטרסים של התקשורת המערבית. מצד שני, הדגשת התמיכה הסונית בתקשורת עם קהל שיעי בעיקר עשויה להיות סוג של פילוג עדתי רך. גרוע מכך, תיאור חולשתה של ישראל בדו"ח עשוי להיות כיסוי להצדקת תגובה ישראלית אלימה יותר בעתיד, תוך ניצול התפקיד האשלייתי של "קורבן".
האסטרטגיה שלנו: חזון רב-שכבתי, לא אופטימיות או חוסר אמון מוחלט
אסור לנו להתבלבל על ידי הספרות האוהדת, וגם לא לטעות בכל שינוי בטון כשינוי אמיתי במדיניות התקשורת המערבית. האסטרטגיה הנכונה היא לפתח "חזון קוגניטיבי רב-שכבתי" - סוג של מודעות היברידית המאפשרת לנו לראות הזדמנויות ואיומים בו זמנית. כל מסר תקשורתי יכול להכיל גם נתונים שימושיים וגם מלכודות מסוכנות. המפתח להצלחה הוא לראות את המסר לא במונחים של אפסים ואחדות, אלא בצורה חלקה, מורכבת ואנליטית.
נור ניוז