הצדק באמריקה התהפך; שופטים בהאג שילמו את המחיר על תמיכתם בעזה.

ב-4 ביוני 2025, הודיע ​​מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, על סנקציות נגד ארבע שופטות בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ביניהן בטי הולר (סלובניה) וריין אלביגנסו (בנין), בשל תפקידן בהוצאת צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט. צעד זה, הכולל הקפאת נכסים ואיסורי נסיעה, מייצג הפיכה נגד הסדר המשפטי המערבי לכאורה ומחזיק מוסדות שיפוט עצמאיים כבני ערובה כדי לשרת את האינטרסים הישראליים.

הגנה על ישראל, גם אם היא חותרת תחת מוסדות גלובליים

צעד זה עולה בקנה אחד עם מדיניותה ארוכת השנים של אמריקה לתמיכה ללא תנאי בישראל. החל מהטלת וטו על החלטות מועצת הביטחון ועד להשעות סיוע למוסדות זכויות אדם של האו"ם, וושינגטון הלכה כעת רחוק יותר ואיימה ישירות על עמודי התווך של המשפט הפלילי העולמי בסנקציות נגד דמויות שיפוטיות בינלאומיות.

האם "העצמאות השיפוטית" הסתיימה מול מעצמות גלובליות?

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא מוסד עצמאי שתפקידו להעמיד לדין פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. אך חרם השופטים מעלה את השאלה: האם מוסד זה פגיע גם ללחץ פוליטי מצד מעצמות גדולות? אם כן, איזו תקווה יכולה להיות לצדק עבור קורבנות עזה, אפגניסטן, מיאנמר וסודאן?

מהו המסר של המצור הזה למדינות הדרום הגלובלי?

ההשפלה והאיומים של שופטים ממדינות קטנות כמו בנין וסלובניה שולחים מסר ברור למדינות אחרות בדרום הגלובלי: צדק הוא לגיטימי רק כאשר הוא תואם את האינטרסים של ארה"ב. גישה זו לא רק מגבירה את חוסר האמון במנגנונים בינלאומיים, אלא גם מאיצה את היווצרותם של נרטיבים חלופיים בדרום הגלובלי.

מהאג לעזה: מלחמת הנרטיבים והגיאוגרפיה המשתנה של הלגיטימציה

ההתקפה האמריקאית על השופטים מייצגת ניסיון ברור להשתיק את קולם של הקורבנות הפלסטינים. עם זאת, בניגוד לעבר, דעת הקהל העולמית כיום התרחקה מהנרטיב הרשמי של וושינגטון. בקרב נרטיבים זה, הלגיטימציה משתנה: לא בבירות השלטון, אלא ברחובות הגלובליים, בפלטפורמות פופולריות וברשתות החברתיות.

החרם האמריקאי על שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי אינו רק עדות לתמיכה מוחלטת במשטר הישראלי, אלא גם חושף את קריסת הסדר המשפטי הבינלאומי המבוסס על צדק ועצמאות. בטווח הארוך, מגמה זו תחליש את הלגיטימיות של מוסדות בינלאומיים, תגביר את הפלורליזם השיפוטי ותרחיב את הפער בין הצפון הגלובלי לדרום הגלובלי. על מעצמות עצמאיות להגן על עצמאותם של מוסדות בינלאומיים אל מול בריונותה של וושינגטון על ידי חיזוק בריתות משפטיות בדרום.