ביקורו של טראמפ באזור ותחילת הטבח בעזה!

ביקורו האחרון של טראמפ באזור המפרץ, במקום להעביר מסר של יציבות או הרתעה, הפך לתצוגה בוטה של ​​"שיווק למשברים". מבלי להזכיר כלל את הריגת אזרחים פלסטינים, הוא חתם על חוזים עצומים לרכישת נשק וטכנולוגיה צבאית, ובכך רוקן את המרחב הדיפלומטי באזור מסדרי עדיפויות הומניטריים וביטחוניים קולקטיביים. בנסיבות כאלה, ישראל קיבלה מסר ברור: לפעולותיה התוקפניות לא רק שיש להן מחיר דיפלומטי, אלא שהן עלולות להתרחב לאור "מאזן השתיקה השלילי" הזה.

מרכבות גדעון; התוצאה של אסטרטגיית השתיקה והפיוס
מיד לאחר סיום מסע זה, פתח צבא ישראל במבצע "עגלות גדעון" ברצועת עזה. מבצע שהביא למותם של 130 אזרחים פלסטינים ב-24 השעות הראשונות בלבד. מנקודת מבט אסטרטגית, מהלך צבאי זה לא היה רק ​​פעולה צבאית, אלא תגובה ישירה לוואקום הדיפלומטי המרתיע ולחוסר הרצון הפוליטי בסביבה הסובבת. שתיקתן של מדינות המארחות של טראמפ נתנה לישראל את האומץ להרחיב את היקף המלחמה ולחצות קווים אדומים. מהפצצת עזה ועד איומי התנקשות בטהרן, ביירות וצנעא.

הדוקטרינה התוקפנית של ישראל; איום טרנס-לאומי וביטחון אזורי
לראשונה, שר הביטחון הישראלי נטל במפורש אחריות על התנקשותם של מנהיגי ההתנגדות בטהרן ובביירות, וכעת גם תימן הפכה למטרה לתקיפות אוויריות. התפתחויות אלו מצביעות על כך שישראל נכנסה לשלב חדש של דוקטרינה תוקפנית שבה גבולות גיאוגרפיים אינם מהווים עוד אילוץ. אסטרטגיה זו לא רק מאיימת על ביטחון ההתנגדות, אלא גם על מערכת הביטחון באזור המפרץ הפרסי בכללותו. המשך מגמה זו עלול להוביל לצמצום מרחב הנשימה העומד לרשות המשטרים הפוליטיים הערביים, במיוחד לאור הכעס הציבורי על הפער בין טענות הסולידריות עם פלסטין לבין המציאות הפוליטית הקיימת.

שיקולים אסטרטגיים עבור מארחיו של טראמפ; מנייטרליות אקטיבית לאחריות פוליטית
אין ספק שאדישות לאלימות שיטתית היא סוג של שותפות להפללה. למרות שמדינות המארחות של טראמפ לא היו מעורבות ישירות בהתפתחויות האחרונות, הן נתנו באופן מרומז לגיטימציה להמשך המשבר בכך שלא דרשו פעולה נגד התנהגותה של ישראל. שתיקתם נוכח פשעים נגד אזרחים גובה מחיר כבד ברמה האזורית: החל מהחלשת ההון החברתי ועד לחוסר יציבות פנימית וקריסת בריתות אזוריות. זה לא מאוחר מדי. החוזים הכלכליים והצבאיים העצומים והמתנות האישיות המפוארות שניתנו לנשיא האמריקאי, איש העסקים, חייבים להפוך לכלי משא ומתן יעילים כדי למנוע זוועות ישראליות חדשות. עכשיו זה הזמן לשקול מחדש מדיניות שלילית ולהגדיר מחדש את האינטרסים האזוריים במסגרת האחריות הקולקטיבית.