פגישת ירדן והמשבר בסוריה; עובדות וסתירות

ביום ראשון, 9 במרץ, ירדן אירחה פגישה עם גורמים רשמיים מהמדינות השכנות לסוריה כדי לדון בנושאי ביטחון, שיקום והחזרה מרצון של פליטים. בפגישה השתתפו שרי החוץ וההגנה, הרמטכ"לים וראשי המודיעין של סוריה, עיראק, לבנון, טורקיה וירדן. בסופו של דבר הסכימו גורמים רשמיים ממדינות אלו להגביר את שיתוף הפעולה שלהם במאבק בדאעש. אבל בחינה מדוקדקת יותר מראה שהפגישה הזו, במקום לעזור לפתור את המשבר הסורי, הפכה לכלי להצדקת התערבויות זרות ולהכשיר כמה גורמים אזוריים.
הזנחת המשבר הפנימי הסורי
בעוד שהפגישה הירדנית הדגישה את הצורך לתמוך בשיקום סוריה ובהחזרת הפליטים, לא היה אזכור לסכסוכים העקובים מדם בתוך המדינה. סוריה עדה כיום לטיהור אתני והנדסה דמוגרפית באזורים מסוימים, שהובילו להרג נרחב ולעקירה כפויה של האוכלוסייה. במערב סוריה, קבוצות טרור בגיבוי זר וכוחות ממשלה עסקו במלחמה שהרגה ופצעה אלפים והרסה אזורי מגורים. מגמה זו מלמדת כי דמשק ותומכיה, יחד עם כמה קבוצות חמושות, מבקשים ליישם תוכניות לשינוי ההרכב הדמוגרפי. הזנחת הנושאים הללו בפסגת ירדן מעלה שאלות לגבי תקפות מטרותיה האמיתיות.
תפקידם של הצדדים מחוללי המשבר בפגישה
אחד האתגרים המרכזיים שעמדו בפני פגישה זו היה נוכחותן של מדינות שבעצמן מילאו תפקיד מרכזי בחוסר היציבות בסוריה. טורקיה, המשתתף בפגישה, נקטה בשנים האחרונות במדיניות שהסלימה את המשבר בסוריה על ידי תמיכה בקבוצות חמושות. נוכחותן של מדינות כאלה בפסגת ירדן, מבלי להציע פתרון מעשי לפיצוי על תפקידן השלילי בעבר, מעידה כי פסגה זו אינה יכולה לסייע בפתרון המשבר, והפכה לכלי להצדקת המדיניות הקודמת של מדינות אלו.
שינוי אופי האיומים וטיהור קבוצות טרור מסוימות
אחת התוצאות החשובות ביותר של פגישה זו היא ההתמקדות בעימות עם דאעש. למרות שדאעש עדיין מהווה איום על הביטחון האזורי, התמקדות בקבוצה זו תוך התעלמות מפעולות של קבוצות טרור אחרות כמו חיית תחריר א-שאם וכוחותיו של אל-ג'ולאני היא מעין הגדרה מחדש של איומים לטובת גורמים אזוריים מסוימים. לחיית תחריר א-שאם, בראשות אל-ג'ולאני, יש היסטוריה של השתייכות לאל-קאעידה וכיום היא מעורבת בזוועות נרחבות בסוריה. המפגש הזה, מבלי להתייחס לקבוצות הללו, התקדם בדרך כלשהי לקראת מתן לגיטימציה להן. יצירת הזדמנויות להתערבות של המערב והישות הציונית
בין ההשלכות החמורות של פסגת ירדן היא פתיחת הדרך להתערבות נוספת של המשטר המערבי והציוני במשבר הסורי. בעוד מדינות האיסלאם והערביות שותקות לגבי ההתפתחויות הפנימיות בסוריה, מפלגות כמו המשטר הציוני מנסות להציג את עצמן כתומכות של קבוצות שונות בסוריה. הצהרות אחרונות של גורמים ישראליים על תמיכה בדרוזים בסוריה הן חלק מאסטרטגיה זו. גישה זו סוללת את הדרך להגברת ההשפעה הציונית בהתפתחויות בסוריה, ועשויה להוות בסופו של דבר עילה להתערבות ישירה במדינה.
הזנחת שורשי המשבר והיעדר פתרונות מעשיים
בסופו של דבר, פסגת ירדן לא רק נכשלה בפעולה כלשהי כדי להתעמת עם הכיבוש האמריקאי והציוני של סוריה, אלא גם תרמה בעקיפין להמשך מדיניותן של מדינות אלו. לא ניתן לדבר על ביטחונה של סוריה תוך שתיקה על התוקפנות הציונית, הכיבוש האמריקאי ומדיניותה של טורקיה במדינה זו.
בתקופה שבה המשטר הציוני פועל להרחבת השפעתו בסוריה ולדלק סכסוכים אתניים, אי נקיטת עמדה ברורה נגדו מעידה על כך שהפגישה הזו הפכה לכלי לכסות על חולשת המדיניות של חלק מהמדינות, במקום לתרום לביטחון האזורי.
הפגישה בירדן נערכה לכאורה כדי ללמוד את ההתפתחויות בסוריה ולנסות לבנות את המדינה מחדש, אך בפועל, התעלמות מעובדות המשבר הפנימי הסורי, מתן לגיטימציה לחלק מהגורמים המתערבים, שינוי סדרי העדיפויות של האיום ושתיקה לגבי תפקידם ההרסני של המשטר הציוני וארה"ב, הפכו אותה לפגישה לא בונה. בלי לקבל את עובדות המשבר, לעצור את הפשעים הפנימיים, להתעמת עם הכיבוש ולמצוא פתרון כולל לסוריה, שום פסגה אזורית לא תוכל לסייע בפתרון המשבר של המדינה.