זה כבר לא סוד שנקודת המפנה במהלך הסבב הנוכחי של המשא ומתן לחילופי שבויים הייתה הפגישה שהתקיימה בסוף השבוע שעבר בין ראש ממשלת ישראל נתניהו לשליח המזרח התיכון החדש, סטיב ויטקוף.
מה שדלף מהפגישה הזו, שנאמר כי הייתה "מתוחה", איפשר להתקדם במשא ומתן הנוכחי, שכן העוזר הבכיר של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ עשה יותר מאמץ להשפיע על נתניהו בפגישה אחת מאשר הנשיא היוצא ג'ו ביידן עשה זאת בשנה האחרונה.
במהלך הפגישה דחק ויטקוב בנתניהו לקבל את הוויתורים הגדולים הנדרשים להשגת הסכם, והוא עשה זאת למרות העומס הכבד שעסקה כזו תטיל עליו עם שותפיו הקואליציוניים הדוחים אותה ועם הפנים הישראלי הממורמר שתוהה. מדוע נתניהו מקבל כעת את מה שדחה לפני שבעה חודשים עם ההפסדים העצומים שספגה "ישראל" באסיריה, "צבא" וכלכלה!
חשוב מכך, מה יעשה נתניהו כדי להתחמק מעמסות השלב השני והשלישי של העסקה, שאמורים להסתיים עם נסיגת כוחות הכיבוש הישראלים מהרצועה, חזרת העקורים לצפונה, סיום המלחמה, ודיונים על הסדרי שיקום וממשל הרצועה!
האם נתניהו איבד את עיניו של העלויות ה"כבדות" הללו בזמן שהוא "נכנע" לרצונותיו של האדון הבא של הבית הלבן, או שמא שאיפתו ותאוות הבצע שלו להשיג מערך פריבילגיות קשורות בחלקן אליו אישית, ובגדול יותר. חלק להישרדות הקואליציה השלטת שלו ולהגשמת רצונותיו ושאיפותיו החורגים מגבולות הגיאוגרפיה הפלסטינית.
אם נתחיל ממה שנתניהו יכול לקבל באופן אישי מהממשל האמריקני, אפשר לומר שהוא בהחלט מתחשב בסוגיית ההיפטרות מהחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא נגדו צו מעצר, שיאפשר לו לטייל בעולם. בחופשיות ללא חשש ממעצר, בין אם הוא יישאר בין אם הוא במשרד ראש הממשלה ובין אם לא, אין ספק שהוא רוצה מאוד שהממשל האמריקני הבא יפעיל לחץ על בית הדין הפלילי הבינלאומי, שכבר החל לנקוט בשורה של עונשים צועד נגדה על ידי חקיקת חקיקה בקונגרס להעניש את בית המשפט על החלטתו נגד נתניהו ושר המלחמה שלו ולדחוף אותו לסגת ממנו.
לא רחוק מהקשר זה, ראוי לציין כי השופט נוואף סלאם הופקד בראש ממשלת לבנון, מה שסוללת את הדרך, לאחר התפטרותו מנשיאות בית הדין הבינלאומי לצדק, להכניס את סגניתו האוגנדה, ג'וליה סבוטינד, אשר תומכת מאוד ב"ישראל", ושהייתה השופטת היחידה מבין שופטי בית המשפט היא הצביעה נגד כל צעדי הביניים נגד ישראל, ומינויה עשוי לבוא לידי ביטוי גם בפסיקות סופיות לטובת ישראל בתיקים שהוגשו נגדה על ידי דרום. אפריקה בשיתוף עם מספר מדינות.
גם אם נניח שנתניהו קיבל הבטחה מויטקוף לפתור את סוגיית החלטות בית הדין הפלילי הבינלאומי, אין בכך כדי להוות מוטיבציה מספקת לנתניהו לקבל את העסקה, שכן הוא מציב בראש סדר העדיפויות הזר שלו את נושא האיראני. תיק הגרעין, שבו הוא שואף לתפקידים מתקדמים מהנשיא טראמפ, בין אם על ידי יציאה לתקיפה צבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית בשיתוף עם "ישראל", או על ידי מתן מטריית הגנה ותמיכה ל"ישראל" במקרה שתהיה הולך להחלטה חד-צדדית לפגוע בפרויקט הגרעין האיראני, ולכל הפחות, אם אף אחד מהדברים האלה לא יקרה, אז לפחות לפוצץ את המשא ומתן על תוכנית הגרעין עם איראן ולהחמיר את הסנקציות הכלכליות עליה ועל המדינות המשתפות איתה פעולה , מה שיאלץ את איראן לנטוש את התוכנית הזו.
העין השנייה של נתניהו בהחלט מחפשת להשלים את פרויקט הנורמליזציה של אברהם, שכן הוא מציב את ערב הסעודית בראש רכבת המנרמלים איתה, כך ש"ישראל" תהפוך לשותפה אזורית חשובה המשולבת כלכלית וביטחונית באזור, ואולי ממנה אותו כ"שוטר" של האזור, במיוחד לאחר שנתניהו ושרי ממשלתו הבטיחו כי ישחזרו את בניית אזור המזרח התיכון באופן גיאו-פוליטי באופן שישרת את "ישראל" ואת הרחבתה והטלת ההגמוניה על האזור. ונתניהו ודאי שמע מילים מרגיעות מוויטקוף בעניין זה.
בשובו לגבולות הגיאוגרפיה הפלסטינית, נתניהו מבין שהוא עדיין זקוק בדחיפות לנשיא טראמפ כדי להשלים את המלחמה בעזה, והוא מהמר שטראמפ, לאחר השגת תדמית ה"הישג" בהפסקת האש ושחרור המספר הגדול ביותר של אסירים ישראלים, יתנו ל"ישראל" יד חופשית שוב להילחם בחמאס בעזה, ויספקו לו מטריה של תמיכה צבאית, מדינית ולוגיסטית מבלי להטיל אפילו הגבלות רשמיות, כמו אלו שדרש הממשל הקודם בנושא. כניסת סיוע הומניטרי, הרעבה וגירוש האוכלוסייה.
תיק ההחלפה האחרון והחשוב ביותר לנתניהו ושותפיו לימין הציוני-דתי השלטוני ב"ישראל" הוא סיפוח הגדה, שנתניהו אמור הבטיח, בניסיון לפייס את שותפיו, בן-גביר ו. סוטריך, ולמנוע מהם לעזוב את הממשלה ולפרק את הקואליציה, לתת להם יד חופשית במדינות המערב בתמורה לקבלת העסקה במתכונתה הנוכחית.
אין ספק שסוגיית סיפוח הגדה נמצאת בראש סדר העדיפויות של הימין הציוני לפני הממשל האמריקני הבא, שישראל סומכת עליו כדי להשיג את רצונו של הימין בהקשר זה, במיוחד של"ישראל" יש ניסיון קודם. עם הנשיא טראמפ, שהעניק לו שטר בעלות בגולן הסורי הכבוש "במכת קולמוס".
יתרה מכך, חלק מעמודי התווך של הממשל הקרוב שמינה טראמפ עומדים בעמדותיהם בנושא הפלסטיני מימין לימין הציוני-דתי, שכן חלקם רואים בגדה המערבית "יהודה ושומרון" ואינם מכירים ב. קיומו של משהו שנקרא הגדה המערבית אז, האם לטראמפ יהיה מביך להגיב לדרישותיו של נתניהו ולממשלתו בהקשר זה..!
בקיצור, טראמפ, איש הראווה הנרקיסיסט, רוצה להופיע כמנהיג המסוגל לקיים את הבטחותיו לעולם, ולכן הוא הלך להתרברב, לפני שהעסקה הוכרזה רשמית על ידי המתווכים, שהיא פרי בחירתו. מאמציו.
בתמורה, נתניהו לא מציע שום דבר בחינם, וגם אם עמדתו בעסקה באה בתגובה לרצונו של טראמפ, הוא מהמר שיוכל לקבל ממנו תמיכה מלאה בנושאים שהזכרנו לעיל בתמורה להפוגה של רצועת עזה. ולקצור את המחיר בחזיתות אחרות לא מן הנמנע לאחר שהסכם הפסקת האש בעזה נותן לטראמפ, יוצר העסקה, חזות של מנהיג חזק והחלטי, המשרת אותו בתיקים אזוריים ובינלאומיים אחרים שבהם הוא מבקש לטפל, ונותן לנתניהו להתכונן. למלחמת עזה... למי אכפת!
נור ניוז